בפעם הראשונה ששרתי אותו, מול חברה טובה שבאה לשאול לשלומי, פרצתי בדמעות כמו שלא בכיתי כבר שנים רבות. השיר מתעד את מה שעובר עלי ברוב הימים. מה שרוב האנשים שלא חיים לצידי, לא יודעים, או לא ממש מבינים. כל הזמן, פשוט כל רגע (למעט כמה שעות של הרדמה שעשו לי בבית חולים), אני סובל מכאבים, בלי ממצאים רפואיים משמעותיים, ככה בערך כבר 20 שנים. לפעמים בדרגה מתונה ובערך פעם בשבועיים יש עליה למספר ימים של התקפה, כל פעם באזורים שונים, שכבר הפכו קבועים.

לצערי עם השנים התדירות והעוצמות הולכות ומתחזקות. וככל שהכאבים מתחזקים גם הנפש מתחזקת, לא מפחדת מהם ומתמודדת, עד גבול מסויים שבו היא מותשת ולוקחת פסק זמן מהמאבק. במשך היום היא מוצאת דרכים לבריחה והקלה: מוזיקה,כתיבה, מדיטציה, חברים, יוגה, טבע, חיבוק, עבודה, אהבה ,אבל אז מגיע הלילה ובאמצעו אני מתעורר ובמשך שעות אין לאן ואיך לברוח מהכאבים.

בימים האחרונים שוב בוער בבטן כאילו מישהו שורף אותי מבפנים.
מסתפק בלאחל לעצמי רק לישון הלילה ולא לקום מחר כמו חצי בן אדם.
וגם אם כן, אני לפחות יודע בתוכי שהגעגועים קצרים. מחר בבוקר אוכל להיות שוב מוקף בדברים ואנשים טובים.

התובנה שלי:
יש לנו ככל הנראה, הרבה יותר במשותף ממה שאנו מודעים. רק באמת להקשיב ולדבר,
עד שיעלה בינינו אור …

זה הניצוץ ✨ שיחבר, ביני-בינך- ובין אחר.

אחרי חודשיים שוב קיבלתי ממנו הודעה דומה, שוב חשבתי ספאם ואמרתי גם אם סיכוי קטן שלא, מה לי ולארה"ב…

ואז אחרי כמה ימים אני מקבל מהבחור פתאום בקשת חברות בפייסבוק והודעה אישית שהוא מבקש לשלוח לי להתרשמות ביצוע שלו לאחד השירים שלי , עוד יום.
נשבע שפחדתי לפתוח את הקובץ שהוא שלח. חשבתי זה בטח וירוס. ביקשתי מחבר שמבין בזה שיוודא שזה שוב לא נסיון עוקץ
ואז וואלה, זה בן אדם שבאמת אהב כל כך את השיר שלי עד כדי כך שהקליט אותו בביצוע אישי שלו.

מפה לשם, התכתבנו, התרגשנו אחד מהשני וזה היה פשוט אושר צרוף לגלות שאדווה של אור שאני שולח מתוכי החוצה, מגיע לנשמה בקצה השני של העולם.ותוך כדי, בזכות העקשנות שלו גם חזר לי (קצת) האמון באנשים

השירים כאן הם ציוניוני הדרך של תקופות שעברתי
ועדיין עובר. לא מצטער ולא מתנצל על דבר.
לא מנסה לרצות יותר אף אחד חוץ מאת עצמי
( וזה לא הכי פשוט)

ותודה לאנשים שתומכים, מקשיבים, נותנים רעיונות,
מכוונים, מאמינים וגם לפעמים מכאיבים ומבלבלים,
הרבה בזכותכם נפתחתי, למדתי וחזרתי בכוחות חדשים.
ועוד דרך ארוכה לפני…

בשבילי את תרופה, לנפש, לגוף, לנשמה, רק בלי תופעות לוואי שליליות.

את מרפה ממני כאב ומרפאה לי את הלב.

את כה קרובה ונגישה, בתוכי ומתוכי.

החברה הכי טובה, נאמנה וכנה.

אם אני מצליח להתמסר אלייך, את לפעמים נותנת לי תשובות לשאלות, מלווה ומנחה אותי במסע.

כשאני שר, את יוצרת בי תנועה ורטט בצינורות הגוף, כמו עיסוי פנימי שפותח את ליבי ומשחרר חסימות.

כשאני מנגן את יוצרת בתוכי תדר של ריפוי.

היצירה איתך, הכתיבה, ההלחנה, זה מפגש אמיתי עם עצמי, כמו טיפול נפשי רוחני.

תודה לך מוזיקה שקיבלתי אותך כמתנה בילדותי ונשארת מאז ומתמיד איתי,

בכית איתי, עודדת אותי, ברגעי משבר רבים את מצילה אותי.

את הצינור שמחבר אותי באופן הכי ישיר וטבעי לבריאה, לאור ולאהבה.

עוגן של שפיות, חמלה, הכלה ולפעמים בריחה, בעולם שמרגיש לי לרוב משוגע.

אשתדל ככל יכולתי לחלוק את המתנה שאת בשבילי עם הסביבה,

אחרת את פשוט לא מרפה…

הרבה זמן בסביבת חושך חזק, זה בהדרגה בסוף משפיע. זה מעורר עוד חושך כמו מראה, מחלחל כמו רעל ומחליש את האור. וזה בדיוק מה שנותן לחושך כוח. זה מה שהחושך כנראה רוצה.
הדרך המוצלחת יותר לדעתי, על מנת לצמצם את מעגל החושך ההרסני, היא לא להילחם בו בטירוף ובטח לא להפיל חושך על אור יותר חלש אחר (זה רק מרחיב את מעגל החושך).
הדרך היא לבחור להגביר עוד ועוד את האור.
כשהחושך נתקל באור חזק, יציב, בלתי נכנע ומחובר למהותו, אין לו בדרך כלל ברירה בסוף (בדר"כ זה לאחר מאבק עיקש וכואב), אלא להסתלק חפוי ראש ולחפש לו מקום אחר (תמיד בתקווה שלא יימצא)

אחי"ם:
אור חושך יפסיקו מריבה
אור חושך יצמחו מאהבה
אור חושך יכבדו מהותם
אור חושך יידעו מנוחתם

לא, איני מאוהב בעצמי.
מושלם?! יש בי גם לא מעט פינות עם לכלוך
אך כן, אני אוהב אותי, שלם, גם כאשר הכל הולך לי הפוך
כי הרי רק על עצמי, אני ואנוכי לספר ידעתי
לרכל על משוררים אחרים?! איני מתנשא!
מהיכן לי לדעת מה בדיוק הם עוברים?
משואתודה על התמיכה במסע, מרים גם לחייכם, חברים יקרים!