מתגעגע
אם הוא אומר הוא בטח יודע

הוא רוצה את קירבתך
הוא דבק בנשמתך
הוא לא לוחש מילות אהבה.

לא ידע את סודותיה
פתאום כמעיין נובע
הוא כותב "מתגעגע".

זה מאוד מרגש
וקצת מבלבל
"מתגעגע" הוא ממלמל.

אולי פתחת לו את הלב?!
אולי הוא מתחיל להתאהב?
אולי גם הוא מבולבל?
ועדיין לא יודע.

הוא פשוט מתגעגע.

תמיד אישה
החוזק בך קיים
לכי בדרך שלך
את יכולה לכבוש כל פסגה

לאט לאט, צעד צעד
עוד תגיעי אל היעד
בזמן שלך כלום לא בוער
על חלומך אסור לך לוותר

את האישה הכי יפה
וזאת מבלי שתסתכלי במראה
כי יש בך עצמה פנימית
גם אם ניסית, צדקת או טעית
תמיד תהיי עם עצמך הכי אמיתית

עוד תקומי גם אם מעדת קצת
זה יגיע עוד מעט
עוד תצאי אל העולם
תעמדי מול כולם

תנוחי תאזרי כוחות
ותחזרי לעשות נפלאות
זה קרוב יהיה לך טוב
הכוח הוא שלך

את האישה הכי יפה…

ובמבט השנים מבט לאחור
כמו תמיד גם בעתיד את מלאה באור

היתה לי פעם בת, בת כהדס
כתכלת השמיים צבעי עינייה
לוורדי גינתנו דומים פניה
אוי לי, אוי לי, אוי לי
נפלה הדסה שלי

* נכתב לזכר דודתי הדסה ז"ל שנהרגה במהלך שרותה הצבאי בדצמבר 1972

מילים: ענת רגב ריישין

מקשיבה לי לשקט, עמוק בתוכי
מתנגן בלי מילים ונותן לי שלווה

יושבת לי חרש, אך לא בודדה
והרוח דופקת, רוחשת קולות

כותבת אותי מבפנים אל היחד
הבטן רוגשת, רוצה להגיע

שומעת אותו משתלט על עצמי
וקורא לעצור, להקשיב אל תוכי

מקשיבה לי לשקט, לבד בלי קולות
ואז מתעוררת, אוזניי אטומות

אֱלהַי, נְצור לְשׁונִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה
פְּתַח לִבִּי בְּתורָתֶךָ, וְבמִצְותֶיךָ תִּרְדּוף נַפְשִׁי
וְכָל הַחושְׁבִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ.
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הושִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

הייתי כבוי, הייתי עצוב,
הייתי דבוק אל הקיר כמו זבוב,
חש-לא-מורגש רואה-לא-נראה
מחפש את ה"מה" מבקש את ה"איך"
כי היו שאלות נטולות מענים
והיה געגוע לסבר-פנים
מאירות, למגע לבבי
ולסוד הדיבור עם אדם שמבין

נפגשנו במקרה ומאז

את משנה אותי
איך את בונה אותי
כחומר ביד היוצר
את מקרינה עליי
איך את מגינה עליי
את לי הכל ויותר

כדרכו של עולם המשכתי לבד
למדתי הרבה והחכמתי מעט
ידעתי גם צער, ספקות וכאבים
לצידם נצנצו גם אורות כוכבים
מפעם לפעם עלו מחשבות
על קושיות שנותרו נטולות מתשובות
ולפתע היה מתעורר זיכרון
של עבר בו הכל היה בר-פתרון

נפגשנו במקרה ומאז

איך את שינית אותי
איך את בנית אותי
כחומר ביד היוצר
איך את הקרנת עליי
איך את הגנת עליי
היית לי הכל ויותר

ביום ההוא מכל הימים
את רגעי הרוגע פילחו רעמים
נזעקו שאלות: מדוע? לאן?
וכל התשובות נעלמו ואינן
היכן הפנס שיאיר לי קצה שביל
שייתן לי חיבוק, שיתמוך ויכיל?
מתוך געגועיי נשקפה ידידה
ששלחה מרחוק את מגע ידה

נפגשנו במקרה ומאז

טַיֶּלֶת אָפֵק. גָּבֹהַ הַרְחֵק
מִסְתַּתֵּר בַּשָּׁמַיִם הַגֶּשֶׁם,
אז עָנָן מִתְעַטֵּשׁ ובַּדֶּרֶךְ פּוֹגֵשׁ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָה הוּא אוֹמֵר שֶׁ

רֹאשוֹ מְרַחֵף, כִּי אוֹתָה הוּא אוֹהֵב ,
כֹּה חַמָּה בִּשְׁבִילוֹ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלּוֹ

הַגֶּשֶׁם זוֹלֵף, וּכְבֹשֶׂם עוֹטֵף
אֶת יְרַק הַבְּרוֹשִׁים בַּטַּיֶּלֶת,
לַהֲקָה שֶׁל דְּבוֹרִים וּמִינֵי צִפּוֹרִים
שִׁירַת אַהֲבָה מְסַלְסֶלֶת

הָרֹאשׁ מְרַחֵף, אֶת הַשִׁיר הוּא אוֹהֵב,
עָדִין כְּמוֹ חֲלוֹם הַלַּחַן שֶׁלּוֹ

מרְחוֹב זָוִיתָן לַעֲלוֹת עַד דָּלְיוֹת
לִגְמוֹעַ מַרְאוֹת וּצְלִילִים,
כְּשֶׁאָדָם מְאֻשָּׁר, מִכָּל מה שבַּטֶּבַע
שׁוֹזֵר הוּא הַרְמוֹנְיָת מִלִּים

רֹאשִׁי מְרַחֵף, כִּי אוֹתָךְ הוּא אוֹהֵב,
אַתְּ הַבַּיִת, הבית שלי

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
רֹאשׁוֹ בַּעֲנָנִים
בְּמִין עוֹלָם קְסָמִים
שִׁקּוּעַ בַּצְלִילִים.

עֵינָיו מְעֻרְפָּלוֹת
וְחִיּוּכִים עַל פִּיו
עוֹלָם שֶׁל אַגָּדוֹת 
שֶׁהוּא בִּלְבַד מֵבִין.

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
הוּא מְנַצֵּחַ שֶׁל עַצְמוֹ
נִשָּׂא עַל הַגַּלִּים
בַּמַנְגִּינוֹת שֶׁל עוֹלָמוֹ. 

רֹאשׁוֹ בַּעֲנָנִים
בְּמִין עוֹלָם מֻפְלָא,
שֶׁהוּא בּוֹרֵא עִם הַצְּלִילִים
בַּהֲנָאָה רַבָּה

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
וְהוּא נִשָּׂא לוֹ בַּצְלִילִים
יָמִים, שָׁנִים, נִשָּׂא לְעוֹלָמִים.       

הַלְלוּ־אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ׃
הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ׃
הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר׃
הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב׃
הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה׃
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ׃

גרסת טקסט מקורי

מילים: נועם חורב

כָּל אָדָם
קָרַע מָתַיְשֶׁהוּ אֶת יַם סוּף
כָּל אָדָם
עָמַד פַּעַם חָשׂוּף
מוּל גַּלֵּי הַסְּעָרָה
לְבַדּוֹ עַל הַסִּירָה
כָּל אָדָם נִלְחַם מָתַיְשֶׁהוּ עַל חַיָּיו
כְּאִילּוּ אֵין בְּרֵירָה

כָּל אָדָם
קָרַע מָתַיְשֶׁהוּ אֶת יַם סוּף
פַּעַם בַּנֶּפֶשׁ
פַּעַם בַּגּוּף
כָּל אָדָם זָכָה לְהִינָּצֵל
כְּשֶׁהַשָּׁמַיִים הָפְכוּ לְתִקְרַת עֲרָפֶל
כָּל אָדָם מָתַיְשֶׁהוּ בְּחַיָּיו
לָמַד לִסְמוֹךְ עַל הָאֵל

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם
אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר
כִּי עַכְשָׁיו הוּא מַכִּיר
אֶת עָצְמָתוֹ –
מוּל הָרוּחַ,
הַיָּם,
וְגַם מוּל עַצְמוֹ.

כשחיוך שלך יזרח
באופק יומי
כשמבט שלך יפתח
דלתות בלבי
כשליטוף שלך יפרח
על אדמת גופי
כשתבוא
כשתהיה איתי.

כשחיוך שלך יאיר
את חדרי חיי
כשמבט שלך יחזיר
שמחה לעיני
כשליטוף שלך יגביר
את דופק עורקי
כשתבוא
כשתהיה שלי.

כשחיוך שלך יחזור
להפציע ולזהור
כשמבט שלך יחדור
את חומות הצער והשחור
כשליטוף שלך ישמור
על גופי מהקור
כשתחזור.

כשחיוך שלך יבהיר
שאתה נשאר
כשמבט שלך יזכיר
שהצער עבר
כשליטוף שלך ישאיר
דמעה על הכר
כשתבוא
כשתהיה איתי.

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה
חָיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים
עָלֵינוּ וְעַל כּל יִשְרָאֵל עַמֶּךָ
בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יחד בְּאוֹר פָּנֶיךָ
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם