כל השירים שגרמת לי לכתוב
לא יגרמו לי אותך לעזוב
חשבתי רחוק איך את באה קרוב
בימים אפורים וגם ביום טוב

רציתי לשיר לך שתתעוררי
כי לא מאוחר והפעם תורי
לומר לך שאת האחת ויחידה
שבשבילי את לא אבודה

גם אם יצופו בך כל השקרים
גם אם יפסיקו לכתוב לך שירים
אבוא בימים אפורים מלא געגוע
גם אם תטריפי שוב את דעתי
אכעס ואסלח ואשא תפילתי
עם נס התקווה בידי אוסיף לנוע

אין לי כותרת אחרת
כי ארצי עדיין בוערת
רק מילה בעברית, או בערבית, אפילו בשפה אחרת
למה את לא מדברת?!

גם אם יצופו בך כל השקרים
גם אם יפסיקו לכתוב לך שירים
אבוא בימים אפורים מלא געגוע
גם אם תטריפי שוב את דעתי
אכעס ואמחל ואמחה דמעתי
עד קץ התקוה בליבי

צער פוגש מבפנים עצב חשוף יותר מדי
כעס תקוע עמוק, שורף בגרון ,לוחץ בחזה
מה יאפשר לדמעה דרך לנוע
חמלה תגלה את הסוד

רק כשהאור גובר, אז העולם לאיטו מתבהר
פועמת תקווה בצליל שיוצר הלב הפצוע
מה שכואב עובר, גם רוב הפחד פתאום משתחרר
נושבת שמחה בשיר שחוזר דרך הרוח
אל הלב הפתוח

טיפות פוגשות אדמה שלא נראה בה אות חיים
קיץ נטל את ימיו, עכשיו זו קריאה לחיים חדשים
מה יאפשר לצמיחה דרך לנוע
אהבה תרפא את הכל

התובנה שלי:
יש לנו ככל הנראה, הרבה יותר במשותף ממה שאנו מודעים. רק באמת להקשיב ולדבר,
עד שיעלה בינינו אור …

בינתיים זה מוזר איך הסיפור נשמע מוכר
ואין מסך לבן של אור שיעלים את השחור
בינתיים נתכנס אולי משם יקרה הנס
אם לא שכחנו שבסוף שרידי חיים נוכל לחשוף

עד שיעלה בינינו אור, מתוכנו, קול אחד, לא לבד
עד שאל עצמנו נחזור, קול ליבנו, עוד נשמע, בדממה

בינתיים מפחדים וכל מטוס מרעיד בפנים
מחוג שעון שמתקתק ליום יפה ששוב חומק
בינתיים לנסות להאחז בזיכרונות
לפני החושך הגדול איך עוד רצינו לשנות

עד שיעלה בינינו אור, מתוכנו, קול אחד, לא לבד
מעוצמת הפחד עוד ניצור, את כוחנו, אור גדול, כל יכול

עד שיעלה בינינו אור

אחרי חודשיים שוב קיבלתי ממנו הודעה דומה, שוב חשבתי ספאם ואמרתי גם אם סיכוי קטן שלא, מה לי ולארה"ב…

ואז אחרי כמה ימים אני מקבל מהבחור פתאום בקשת חברות בפייסבוק והודעה אישית שהוא מבקש לשלוח לי להתרשמות ביצוע שלו לאחד השירים שלי , עוד יום.
נשבע שפחדתי לפתוח את הקובץ שהוא שלח. חשבתי זה בטח וירוס. ביקשתי מחבר שמבין בזה שיוודא שזה שוב לא נסיון עוקץ
ואז וואלה, זה בן אדם שבאמת אהב כל כך את השיר שלי עד כדי כך שהקליט אותו בביצוע אישי שלו.

מפה לשם, התכתבנו, התרגשנו אחד מהשני וזה היה פשוט אושר צרוף לגלות שאדווה של אור שאני שולח מתוכי החוצה, מגיע לנשמה בקצה השני של העולם.ותוך כדי, בזכות העקשנות שלו גם חזר לי (קצת) האמון באנשים

היתה לי פעם בת, בת כהדס
כתכלת השמיים צבעי עינייה
לוורדי גינתנו דומים פניה
אוי לי, אוי לי, אוי לי
נפלה הדסה שלי

* נכתב לזכר דודתי הדסה ז"ל שנהרגה במהלך שרותה הצבאי בדצמבר 1972
* המילים נמצאו לאחר מספר שנים מאחורי התמונה שהיתה בארנקו והוטבעו על קברה

תפילה על המים , תפילה על האור
תפילה לשמים, למישהו שישמור
תפילה על הבית, תפילה על אדמה
על חי וצומח, על כל נשמה

תפילה על הגשם, תפילה לענן
על מה שיבוא, על מה שיש כבר כאן
תפילה אל האל בתפילה של הלב
תפילה על הרגע לפני שהוא עוזב

תפילה אל ירח, עולם שמתגלה
בכל נשימה יש תפילה שתעלה
תפילה לגן עדן בתוך הגיהנום
אל יד מושטת באמצע שומקום

תפילה על הקשת, תקווה לשלום
לקרן שמש בתחילתו של יום
תפילה אל האל בתפילה של הלב
תפילה על הרגע לפני שהוא עוזב

תפילה לשקט, תפילה אל האש
על כל מה שרק נבקש
תפילה עם הרוח, תפילה שבלב
תפילה על כל אלה שאני אוהב

כמו נוסע אל הלא נודע
אתה רואה עכשיו את הזריחה
יום חדש מתחיל גם אצלך
הבט בעצמך

לאן אתה עכשיו כה ממהר
כשבחיים שלך כלום לא חסר
אולי הגיע זמן להתעורר
ללב להתחבר

מהו אושר?

אושר הוא כאן, בכל רגע קטן
בכל מה שיש, לא צריך לבקש

לנגן אפילו תו אחד
ולרקוד גם אם אתה לבד
לפתוח דלת שוב אל המילים
לשיר מה שבפנים

רגעים קטנים צצים פתאום
חיבוק חזק מציף אותך בחום
ללכת על החול אל מול הים
לתהות מול העולם

מהו אושר?

עוד נוסע אל הלא נודע…

בשבילי את תרופה, לנפש, לגוף, לנשמה, רק בלי תופעות לוואי שליליות.

את מרפה ממני כאב ומרפאה לי את הלב.

את כה קרובה ונגישה, בתוכי ומתוכי.

החברה הכי טובה, נאמנה וכנה.

אם אני מצליח להתמסר אלייך, את לפעמים נותנת לי תשובות לשאלות, מלווה ומנחה אותי במסע.

כשאני שר, את יוצרת בי תנועה ורטט בצינורות הגוף, כמו עיסוי פנימי שפותח את ליבי ומשחרר חסימות.

כשאני מנגן את יוצרת בתוכי תדר של ריפוי.

היצירה איתך, הכתיבה, ההלחנה, זה מפגש אמיתי עם עצמי, כמו טיפול נפשי רוחני.

תודה לך מוזיקה שקיבלתי אותך כמתנה בילדותי ונשארת מאז ומתמיד איתי,

בכית איתי, עודדת אותי, ברגעי משבר רבים את מצילה אותי.

את הצינור שמחבר אותי באופן הכי ישיר וטבעי לבריאה, לאור ולאהבה.

עוגן של שפיות, חמלה, הכלה ולפעמים בריחה, בעולם שמרגיש לי לרוב משוגע.

אשתדל ככל יכולתי לחלוק את המתנה שאת בשבילי עם הסביבה,

אחרת את פשוט לא מרפה…

אין סוף למחשבות רצות בתוך החושך בין קרעי רעיונות
אין סוף לשאלות עפות בתוך החושך בין שברי הזיכרונות
שלא אוכל לבחור, שלא אוכל לברוח
מסופת הרגשות שבאה מעמוק שואבת את הכוח (ולא תיתן מנוח)

אחת: מי אני, מה אני
שתיים: איפה ולאן אני הולך
שלוש: כל זה לא באמת חשוב, כי אני יודע רק איך עם עצמי להסתבך
ארבע: מתי הזמן לפרוש
חמש: בשביל מה לשבור את כל הראש
שש: מה השעה, שאלה שאף פעם את הסערה לא מרגיעה
שבע: מי תמיד רעב
שמונה: מרגיש איך הכאב כמו זאב
בתשע מתנגב לי לחזה ומפרק לי את הלב
לעשר אלף חתיכות
שאין שום דרך לאחות
צרחות!

אין אויר לנשימות, כבד בתוך החושך, בין כבלים של חרדות
בכלא של דמעות, קשה בתוך החושך, בין פחדים ועלבונות
שלא אוכל לבכות, שלא אוכל לצרוח
כשאפגוש את האסון
חונק לי בגרון כשהחושך מנצח

כלום מסתתר בסתם אדם אחד עם דם לא מיוחד
שרק זורק מילים אל האויר ודופק את הראש באיזה שיר
ששוב ממשיך, שוב לא נגמר, נכנס לסרט רע ולא קצר
ואין במה להאחז, שליטה היא רק שקר מענטז
אין בכלל קשר למציאות כי כבר מזמן נקרע החוט
בין העבר, העתיד וההווה, אז שום דבר לא ישתנה,
מה יהיה, רק יותר טירוף אולי עד שיהיה מאוחר מדי
די!
תמשיכו בלעדיי