אני מלקט מילים, מלקט צלילים
מלקט קוים של אור מאנשים
אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

אני מלקט שברים, מאחד אותם בפנים
השלם זה השלום בין חלקים
ורוקם לי חלום, בין הלילה והיום
כמה זה פשוט לנשום גם מבפנים

אני מלקט ריחות, מלקט צבעים
מחבר טיפות של טעם לחיים
אני מלקט דמעות, לומד איך לבכות
ואוסף אותן לים געגועים

בעולם בלי גבולות, יש שאלות
אז אני עוד רוצה לגלות
איך מנגינות נותנות לי תשובות
מעומקו של הלב הן באות

אז אני מלקט
וזה הזמן שלי
לתת

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

הספר מונח בידי
השיר שמוצא את ליבי
רגע חולף ופתאום
אני יודע

ואיך שאני מדמיין
איך שר אני מנגן
עולה עכשיו
ודואה

קרא לי, אני נעלם
יוצר בתוכי עוד עולם
מפחיד כאן אבל בדמיון
אני בטוח

ואיך שאני מדמיין
איך שר אני מנגן
עולה עכשיו ועובר שלב
ודואה

אני מדמיין, עדיין חולם
באמצע היום עיניים עוצם
כיוון אמיתי, מרגיש את עצמי
חוזר לעבר, הכי מאושר

לימים הרחוקים מתמלא געגועים
לימים הכי יפים, לרגעים הכי פשוטים
משחקים של ילדים ולספור עוד כוכבים
בימים האבודים, מאיתנו הם נעלמים

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים
לרוץ אל הים, לחזור אל הזמן
שהיה לנו טוב, רק תגידו לאן

לפתוח חלון לאור הראשון
לשמוע פתאום צלצול פעמון
לפסוע לאט אל רגע אחד
לרצות להשאיר אותו כך לעד

כל הזמן רצות לי מחשבות בראש
כמו רעל הן זורמות אל תוך הדם
משתקות אותי אולי גם מעוותות
את הסיבוב הקר של העולם

יהיה בסדר- אתה אומר
יהיה בסדר-אני נרגע
יהיה בסדר-אני שואל
יהיה בסדר- אתה נכנע

איך אני אמור לחיות בלי דאגות
מתוקף גורלי כבן אדם
במסע אחרי השקט הנפשי
הכיוון מזמן כבר נעלם

יהיה בסדר- אתה אומר
יהיה בסדר-אני לא נרגע
יהיה בסדר-אני שואל
יהיה בסדר- אתה נכנע

אולי הלכתי יותר מדי,
אולי הגעתי אל הקצה
אבל אין דרך חזרה מאמצע המדבר

אולי תעיתי בשדה קוצים ולא הבטתי אל הצדדים
ועכשיו אני בכלוב ממנו לא יוצאים
סינוור צהוב מכל כיוון, צבע בלי חיים/שביל שלא נגמר
הבית שעזבתי אז, נראה כשדה פרחים
עכשיו אני כמו חייל, קבור בשדה מוקשים

לא מחכה לי אף אחד חוץ מאלוהים
אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם

מילים: נועם חורב

כָּל אָדָם
קָרַע מָתַיְשֶׁהוּ אֶת יַם סוּף
כָּל אָדָם
עָמַד פַּעַם חָשׂוּף
מוּל גַּלֵּי הַסְּעָרָה
לְבַדּוֹ עַל הַסִּירָה
כָּל אָדָם נִלְחַם מָתַיְשֶׁהוּ עַל חַיָּיו
כְּאִילּוּ אֵין בְּרֵירָה

כָּל אָדָם
קָרַע מָתַיְשֶׁהוּ אֶת יַם סוּף
פַּעַם בַּנֶּפֶשׁ
פַּעַם בַּגּוּף
כָּל אָדָם זָכָה לְהִינָּצֵל
כְּשֶׁהַשָּׁמַיִים הָפְכוּ לְתִקְרַת עֲרָפֶל
כָּל אָדָם מָתַיְשֶׁהוּ בְּחַיָּיו
לָמַד לִסְמוֹךְ עַל הָאֵל

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם
אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר
כִּי עַכְשָׁיו הוּא מַכִּיר
אֶת עָצְמָתוֹ –
מוּל הָרוּחַ,
הַיָּם,
וְגַם מוּל עַצְמוֹ.

ספרים לא משנים אותי
שירים עוד מזיזים לי
ולכן אני ממשיך ומנגן

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

אנשים לא מפחידים אותי
לא קובעים לי, מה טוב לי ומה רע
גם לא אלוהים

הגורל לא יעצור אותי
אלחם עד הרגע האחרון

ספרים, שירים, כסף
אנשים, אלוהים, הגורל
ניצחתי את כולם, השגתי את הכל
רק לנצח את עצמי

הים לוקח, ואז בורח
עם הצדפים ועם החול
אני יודע ומשתגע
ומגלה לו את הסוד

לא, הוא לא לוקח
לאן אני עוד שואל
ממה אתה בורח
על מה אתה מסתכל

מעל המים צפות עדיין
השאריות של האמת
רוצות לשקוע, רוצה לשכוח
אך אל החוף הן מבקשות לצאת

ואז עוד גל מגיע
מפליא כל פעם מחדש
שוטף אותי לרגע
ומותיר אותי נקי

שני אנשים
כמו שני חופים
אחד נמצא בשפל
השני טובע בגאות
כשמתנתק החבל

שני אנשים
כמו שני נרות
אחד כבר עומד להיגמר
אחד עוד לא התחיל לדלוק
איזה עולם לא פייר

ואולי זה סתם פשוט,
להרגיש את השינוי
ולהיות כמו כוכב,
בשמים הוא תלוי

כל כך קטנים שני האנשים
בין כל גרגרי החול
גרגר אהבה הם מחפשים,
הם מבקשים
מה כבר אפשר לרצות

אדם אינו יכול להיות לבדו
בסוף השקט מתחלף בפחד
מתוך הדממה עולות שאלות
כשהתשובות באופק נסתרות

אם יבין, ישתגע
אם יידע את פשר החידה

קסם הנסתר יתפורר
חשוף ישאר לרוחות חסרות הכיוון
לסערה שבתוכו
לבדו

זו מלחמה בין השירים לחיים
בין האמת לשקרים
בין אהבה לשנאה הם תמיד מפסידים
בין הרוח לחומר הם תמיד נקרעים
הם תמיד נכנעים
השירים שלי מתים

השירים שלי רודפים אותי
לוחצים עלי מבפנים
נשענים על גבי ושוברים אותי
משאירים אותי בעולמות אחרים

הם רוצים לצאת מהשק
לא להיקבר בתוך הלב
להיות מישהו מוכר
להגשים את עצמם
(כמו כולם)

עולמות משונים חולפים לי מול הפנים
ואני חושב מה לעשות איתם
כשאני מסתכל לתוך עצמי ושואל
מי אני בכלל

אולי אני אף אחד
אולי אני כולם
אולי אני סתם אחד
הולך ונעלם

בכל עולם יש אדם
בכל אדם יש עולם
העולם שלי
גם אם אני חושב
עדיין לא קיים