אני מלקט מילים, מלקט צלילים
מלקט קוים של אור מאנשים
אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

אני מלקט שברים, מאחד אותם בפנים
השלם זה השלום בין חלקים
ורוקם לי חלום, בין הלילה והיום
כמה זה חשוב/פשוט לנשום גם מבפנים

אני מלקט ריחות, מלקט צבעים
מחבר טיפות של טעם לחיים
אני מלקט דמעות, לומד איך לבכות
ואוסף אותן לים געגועים

בעולם בלי גבולות, יש שאלות
אז אני עוד רוצה לגלות
איך מנגינות נותנות לי תשובות
מעומקו של הלב הן באות

אז אני מלקט
וזה הזמן שלי
לתת

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

הספר מונח בידי
השיר שמוצא את ליבי
רגע חולף ופתאום
אני יודע

ואיך שאני מדמיין
איך שר אני מנגן
עולה עכשיו
ודואה

קרא לי, אני נעלם
יוצר בתוכי עוד עולם
מפחיד כאן אבל בדמיון
אני בטוח

ואיך שאני מדמיין
איך שר אני מנגן
עולה עכשיו ועובר שלב
ודואה

ואיך נשמה אחת?
והם בעלי מיליארד פרצופים.
ואיך נשמה אחת?
והם כופים דעותיהם על אחרים.
ואיך נשמה אחת?
הם מקנאים ואף שונאים.
ואיך נשמה אחת?
מפוצלים לקצוות, למרחקים.
ואיך נשמה אחת?
את דבריהם הם מטיחים.
ואיך נשמה אחת?
הם שופטים, מאשימים, מענישים.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, כִּדְמוּתֵנוּ."
ברא אדם יחיד, נשמה אחת
ניצוצות לה לרוב
ולנו נשאר לאהוב

ואיך נשמה אחת?
ואנחנו זה לזה ערבים.
ואיך נשמה אחת?
ואנחנו זה את זה משקפים
ואיך נשמה אחת?
ואנו שלובים, שזורים, מעורבבים.
ואיך נשמה אחת?
ואנו זה לזה משתוקקים.
ואיך נשמה אחת?
ואנחנו חולמים ומקווים.
ואיך נשמה אחת?

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ…"

כל הזמן רצות לי מחשבות בראש
כמו רעל הן זורמות אל תוך הדם
משתקות אותי אולי גם מעוותות
את הסיבוב הקר של העולם

יהיה בסדר- אתה אומר
יהיה בסדר-אני נרגע
יהיה בסדר-אני שואל
יהיה בסדר- אתה נכנע

איך אני אמור לחיות בלי דאגות
מתוקף גורלי כבן אדם
במסע אחרי השקט הנפשי
הכיוון מזמן כבר נעלם

יהיה בסדר- אתה אומר
יהיה בסדר-אני לא נרגע
יהיה בסדר-אני שואל
יהיה בסדר- אתה נכנע

אני מדמיין, עדיין חולם
באמצע היום עיניים עוצם
כיוון אמיתי, מרגיש את עצמי
חוזר לעבר, הכי מאושר

לימים הרחוקים מתמלא געגועים
לימים הכי יפים, לרגעים הכי פשוטים
משחקים של ילדים ולספור עוד כוכבים
בימים האבודים, מאיתנו הם נעלמים

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים
לרוץ אל הים, לחזור אל הזמן
שהיה לנו טוב, רק תגידו לאן

לפתוח חלון לאור הראשון
לשמוע פתאום צלצול פעמון
לפסוע לאט אל רגע אחד
לרצות להשאיר אותו כך לעד

אולי הלכתי יותר מדי,
אולי הגעתי אל הקצה
אבל אין דרך חזרה מאמצע המדבר

אולי תעיתי בשדה קוצים ולא הבטתי אל הצדדים
ועכשיו אני בכלוב ממנו לא יוצאים
סינוור צהוב מכל כיוון, צבע בלי חיים/שביל שלא נגמר
הבית שעזבתי אז, נראה כשדה פרחים
עכשיו אני כמו חייל, קבור בשדה מוקשים

לא מחכה לי אף אחד חוץ מאלוהים
אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם

ספרים לא משנים אותי
שירים עוד מזיזים לי
ולכן אני ממשיך ומנגן

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

אנשים לא מפחידים אותי
לא קובעים לי, מה טוב לי ומה רע
גם לא אלוהים

הגורל לא יעצור אותי
אלחם עד הרגע האחרון

ספרים, שירים, כסף
אנשים, אלוהים, הגורל
ניצחתי את כולם, השגתי את הכל
רק לנצח את עצמי

מילים: נועם חורב

כָּל אָדָם
קָרַע מָתַיְשֶׁהוּ אֶת יַם סוּף
כָּל אָדָם
עָמַד פַּעַם חָשׂוּף
מוּל גַּלֵּי הַסְּעָרָה
לְבַדּוֹ עַל הַסִּירָה
כָּל אָדָם נִלְחַם מָתַיְשֶׁהוּ עַל חַיָּיו
כְּאִילּוּ אֵין בְּרֵירָה

כָּל אָדָם
קָרַע מָתַיְשֶׁהוּ אֶת יַם סוּף
פַּעַם בַּנֶּפֶשׁ
פַּעַם בַּגּוּף
כָּל אָדָם זָכָה לְהִינָּצֵל
כְּשֶׁהַשָּׁמַיִים הָפְכוּ לְתִקְרַת עֲרָפֶל
כָּל אָדָם מָתַיְשֶׁהוּ בְּחַיָּיו
לָמַד לִסְמוֹךְ עַל הָאֵל

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם
אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר
כִּי עַכְשָׁיו הוּא מַכִּיר
אֶת עָצְמָתוֹ –
מוּל הָרוּחַ,
הַיָּם,
וְגַם מוּל עַצְמוֹ.

קצה חלום נגע בזמן
מישהו שאל לאן
אי אתה הולך, ילד קטן

בדרך של איבוד חושים
מתקרבים ומתנגשים
שקט! הם לוחשים האנשים

אני מאמין ברגעים של פעם בחיים
אני מאמין, המציאות מתחילה מבפנים

מתהפך מצד לצד,
שעון החול עוד לא עמד
על פניו נראה קצת מפוחד

החיפוש לא מסתיים
כל עוד אתה נושם
גם בין החוטאים אתה האשם

שום דבר לא זז, העץ עומד במקומו
מתי תבוא כבר רוח סתיו ותשיל את מעילו
שום דבר לא זז, הכל תקוע במקום
אי אפשר להתקדם כשאי אפשר לנשום

מתי יבוא כבר גשם צונן,
משב מרענן של קור
בשבילי אני שמח,
בשבילך אני שיכור

שום דבר לא זז, העט עומד במקומו
מתי תחזיק בו יד קטנה ותשיב לו את שירו

מחר יבוא כבר שיר חדש,
מגע מרענן של אור
בשבילך אני זורח,
בשבילי אני שיכור

שום דבר לא זז, אולי רק המילים

לפעמים כשאדם מתאהב, לפעמים נשבר לו הלב
ותמיד בלי כל הרגשה, הוא מוצא אהבה חדשה
ופתאום נערכת חתונה, כן היום לפני כל השכונה
החתן מהדלת מגיח, לכלה בתמימות הוא מבטיח

לעולם אני אוהב אותך, לעולם אשאר איתך
לעולם נלמד להסתדר, לעולם נבין ונוותר
לעולם נהיה מאושרים, ואולי נהפוך להורים
לעולם, ביחד נקנן, לעולם לא נזדקן

אחרי מספר שנים קצרות, אחרי אין סוף מריבות
כשהוא חש את הכאב, הוא מבין שלשווא התאהב
לא תמיד נפרדות הדרכים, אך תמיד יש רגעים שבוכים
יש דברים שלבטח אומרים, אך הבטחות הם כבר לא זוכרים

אז שימעו את ההבטחות, אז תראו לאן הן הולכות
לא תבינו איך בלי כל הרגשה, שמצאתם אהבה חדשה

שקט, החיים עומדים מלכת
והזמן עוצר
עכשיו אתה חוזר
ואני כבר עומד ללכת

שקט, בחלון שלי שלכת
וכוכב נופל
עכשיו אני חוזר
ואתה כבר עומד ללכת

שקט, כשהרוח לא נושבת
קרן אור קטנה
יוצאת לעולמה
והשקט עומד ללכת

שקט שקר