לילה, אחת ארבעים וחמש
פותחת את ארנק האור וסופרת את ה- cash
בפינת הרחוב החשוכה עומדת בשמלה שחורה
רק אורו הקט של חדרי חושף ממך מעט
הירח ישן, דממת שואה על האיזור
חושבת את החיים לשביל של כיף
ואין שביל של כיף שאותך יעצור
מה שאומרים עליך החברים מאחורי הגב
מה שלא אומרים, רוצים לטעום מיופיך הנשגב
וכשאני רואה אותך, חושב כמותם
למרות שאין בי הרוע לפגוע בך לעולם
כמה אהבת?