ביקורתי

גם אם תטריפי שוב את דעתי
אכעס ואסלח ואשא תפילתי
עם נס התקווה בידי אוסיף לנוע

והם בעלי מיליארד פרצופים.
ואיך נשמה אחת?
והם כופים דעותיהם על אחרים.

ואם לא נתעורר,
לאן בסוף נגיע
אם שוב נוותר,
יהיה כבר מאוחר

בשביל מודעה בעיתון
בשביל תמונת הניצחון

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

לילה, אחת ארבעים וחמש
פותחת את ארנק העור
וסופרת את ה- cash

מריבות על הקטנות,
קל מדי, אז רוצים להקשות

געגוע אל הזמן הנכסף,
עת עמד על הבמה
כל הברה היא הקדשה,
רק לך מיוחדת במינה

אפילו יש לה שתי עיניים,
אופליה רגילה כל כך

אם תבוא אהבה שתבוא בעצמה
בינתיים שנינו יחד נהנה מהשקיעה

יש סיכוי ויש שינוי,
שר זמר כבר אלף פעם
אז תסביר לי איך השיר,
נשמע אותו דבר כל פעם

יותר מכל, כואב לי משהו אחר
אבל על הכאב הזה
אפילו כאן אני פוחד לדבר

שנלחם בכל הכוח
ועכשיו הוא נובל
על כל ישראל

אז תקשיב לציפורים,
תנגן כמה צלילים
יש עולם שצריך להבין

ילדים עפים
ילדים לא פוחדים

איך מילה אחת מפרידה
בין אהבה לשנאה

אני נשאר אותו דבר
זו את שבוחרת לשנות

הרצח כבר שיגרה
חלק מהחיים
איך עם קדוש
הופך לעם של פושעים

ליטפנו את ראשנו,
אמרנו לילה טוב
הלילה הסיוט קרה
פה אצלנו ברחוב

קצת מפה, קצת לשם
זה לא יקרה

הזמן לא נגע בגיל שירייך
אבל בי הוא נגע
והותיר צריבה עמוקה

תדע, אף פעם לא מאוחר,
אפשר עוד להשתנות
זה יקח הרבה זמן,אבל בסוף,
תהיה מה שרצית להיות

אין טעם לנסות להילחם
בסוף נחזור להתחלה
תמיד הכי בטוח בשורה האחרונה

כשאבא גדול, להחזיק לא יכול
את כל המשפחה
אמא קטנה, האם את מוכרחה?

זמן להתחיל את היום
זמן להפסיק ולחלום
זמן להחזיר את התום

יכולה להגיד, יכולה גם לצעוק,
עלולה להפסיד, אז בחרת בלשתוק

אי אפשר להרוג מכונה
ממילא היא כבר מתה מבפנים
מאוחר מדי לצרוח

חשבת שתהיה חזק
כמו אבן מבפנים
האם טוב לך עכשיו
לדבר אל אבנים?

אתה קיים ולא קיים
אתה הולך ונעלם
עדיף מסתם לשבת מול הים

אתה שואל שאלות יותר מדי מסובכות
אתה חושב מחשבות יותר מדי עמוקות
אתה הופך את החיים להר של לחצים