היה לי חבר, דיברנו כמו אחים
בסוף גם הוא הלך בדרך בה כולם הולכים
פתאום הוא לא עצוב יותר, רק צוחק כל הזמן
לא צריך יותר לשפוך את כאבו,
הוא קבר את האמת עמוק בתוך ליבו
גם בין חברים קרובים יכול להיות מרחק
כשבוחרים לשלטון את המשחק
שנה שלמה ביחד, שני לבבות מאוחדים
איך פתאום הבנתי שלא היינו כמו ידידים
חשבתי שאני מספיק מיוחד שלא להיות מובן מאליו
אך עכשיו את שוב בין אלה, פרצוף תמים בלי לב מאחוריו
ואת אף חזית בזה מול עיניך,
ראית את הדמעות
נראה שחשת בפחד שבי
אז איך עכשיו את יכולה לומר שלום
לבן אדם שיכול לפגוע בי כל יום
אבל יותר מכל, כואב לי משהו אחר
אבל על הכאב הזה
אפילו כאן אני פוחד לדבר
כמה אהבת?