אתר השירים של אבירם

זה הניצוץ שיחבר,
ביני, בינך ובין אחר

לטוב הלב, לא לכאב,
חבר שבא ולא עוזב
לרגש שנוגע ולרגע מתקרב

אושר הוא כאן
בכל רגע קטן
בכל מה שיש

ואם לא נתעורר,
לאן בסוף נגיע
אם שוב נוותר,
יהיה כבר מאוחר

עפים וצפים בתוך החדר
עושים אהבה, לא כמו היתר
מושכים את הזמן, בלי לדעת לאן

זמן להתחיל את היום
זמן להפסיק ולחלום
זמן להחזיר את התום

אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

אבי שבשמיים
שלח ידיים
לאבי שבאדמה

אל תגלי לי את כל הדברים
שאת עוד מחפשת
יש לפעמים רגשות שכדאי להסתיר

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

עם הזמן יבוא הכוח
אין לי שום מושג איך להמשיך
אני שומע ויודע
עדיין לא מבין

בלי מחשבות רעות
בלי אמונות תפלות
אין שד מעבר לפינה

עוד שאיפה אחת
עוד נשיפה אחת
אני נושם

מתכסה עלי שלכת
זכרונות עונה אחרת
רק רגע קר מכל זה נשאר

אל גן עדן בתוך הגיהנום
אל יד מושטת באמצע שומקום

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים

שלא אוכל לבחור, שלא אוכל לברוח
מסופת הרגשות שבאה מעמוק
שואבת את הכוח

פקח עיניים מסביבך
יש עולם שלם בך
אל תדאג הכל יהיה בסדר

בינתיים זה מוזר איך הסיפור נשמע מוכר
ואין מסך לבן של אור שיעלים את השחור

כל כך הרבה דברים לרשום
היד פתאום רועדת,
עומדת במקום

החוזק בך קיים
לכי בדרך שלך
את יכולה לכבוש כל פסגה

עד שלא נדע שוב קרן אור שתסנוור
לא נוכל מהחלום הרע להתעורר

צער פוגש מבפנים
עצב חשוף יותר מדי

אבל עוד רגע יפרחו כלניות
בכל פינה יתחדשו המנגינות

פרחים זה אהבה
אמר לי פעם איש חכם.
תיקנה אותו האם:
פרחים?! זה דם.

כמו ציפור שתעתה
חוזרת אל הקן
תמצאי גם בתוכך
את הכוח לתקן

היתה לי פעם בת, בת כהדס
כתכלת השמיים צבעי עינייה
לוורדי גינתנו דומים פניה

עוצמת עיניים
פורשת כנפיים
רוקמת עוד שיר נסתר

שומעת אותו משתלט על עצמי
וקורא לעצור, להקשיב אל תוכי

חשבת שתהיה חזק
כמו אבן מבפנים
האם טוב לך עכשיו
לדבר אל אבנים?

אתה שואל שאלות יותר מדי מסובכות
אתה חושב מחשבות יותר מדי עמוקות
אתה הופך את החיים להר של לחצים

אני רציתי לאהוב
אתם גרמתם לי לשנוא
ולחשוב שהכל זה לבכות ולסבול

איך אני אמור לחיות בלי דאגות
מתוקף גורלי כבן אדם

תרחיק את הפחדים
שבגופך שולטים
כל כך הרבה ימים

עם מה שיש לי, אני הולך.
את מה שאין בי, אני חותך
לא בא בכוח לא בא בגלל
אני בחרתי פשוט זה קל.

מחייה את השממה
בתוך הנשמה
של אמא אדמה

יש מקום שקוראים לו בית
והוא נמצא כאן בליבי

עם מתנת האור
הביתה לחזור
תודה על כל ברכה
כעת זמן מנוחה

גשם, שמש, רוח, רגש
גשר לאדמה
גשר לנשמה

גרון יקר, גרון עמוק
אולי הגיע זמן לשתוק

וכשהעט מתחיל לכתוב,
והראש מפסיק לחשוב
אז שיר קטן מדף לבן זורם ולא בורח

מן המקורות

ושוב אותו השיר,
לשנינו הוא נועד
לא נוכל לשיר אותו לבד

כתמים שחורים על פני בתים פצועים,
אי אפשר לראות דרכם את המחר

אז עָנָן מִתְעַטֵּשׁ ובַּדֶּרֶךְ פּוֹגֵשׁ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָה הוּא אוֹמֵר שֶׁ…

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
וְהוּא נִשָּׂא לוֹ בַּצְלִילִים
יָמִים, שָׁנִים, נִשָּׂא לְעוֹלָמִים.       

את משנה אותי
איך את בונה אותי
כחומר ביד היוצר

בשביל מודעה בעיתון
בשביל תמונת הניצחון

כשאבא גדול, להחזיק לא יכול
את כל המשפחה
אמא קטנה, האם את מוכרחה?

אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם

הללויה לאדמה,
הללויה לנשמה
הללויה למילים, למנגינה

ער כל הלילה,
בא לי לצרוח:
תפסיקו ת'מסיבה!

הכל נוצץ עכשיו בחוץ
בפנים הפתיל בוער
דקה על סף פיצוץ

לא יפגעו בך קנאים
אתה כבר עטוף
ברוח אלוהים

רק ביום האחרון כשכל חלק
יצא מהתמונה לדרכו
הבנתי שכל זה נשאר חלק ממני

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר

אתה קיים ולא קיים
אתה הולך ונעלם
עדיף מסתם לשבת מול הים

מן המקורות

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

ועלי נגזר לא להיות פה איתך
ברגע האחרון שלך

כיביתי את האור
שלא יראו

כשחיוך שלך יחזור
להפציע ולזהור
כשמבט שלך יחדור
את חומות הצער והשחור

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה
חָיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים

כמו אדם וכמו חווה
מחזיקה אותם האהבה

יש סיכוי ויש שינוי,
שר זמר כבר אלף פעם
אז תסביר לי איך השיר,
נשמע אותו דבר כל פעם

אתה לוקח אותי לעולמות רחוקים
הופך את הסיוטים לחלומות מתוקים
מגלה מחדש משמעות לחיים

הזמן לא נגע בגיל שירייך
אבל בי הוא נגע
והותיר צריבה עמוקה

איך הדברים נעלמו כמו היו ואינם
איך את ואני שני שוטים שולטים בעולם

שגורם לי עכשיו
להרגיש כמעט כמו בשמים
ובחלום נעבור כל היום
מעל העולם עם כנפיים

קצת מפה, קצת לשם
זה לא יקרה

אין לאן לברוח,
ואין לאן לצאת
לא יודע שקר
ולא את האמת

ואז עוד גל מגיע
מפליא כל פעם מחדש
שוטף אותי לרגע
ומותיר אותי נקי

אין טעם לנסות להילחם
בסוף נחזור להתחלה
תמיד הכי בטוח בשורה האחרונה

לבד עכשיו,
מול הפסנתר מוציא את רגשותיו
והצלילים ממיסים את הקשיחות

אל הרוח, אל הים
אל הקסם בעולם
אל השקט, האמת
התחושה שיש לאן לצאת

בשתיקה נאמרו המילים
חלומות צריך להגשים

גם כשאתה צוחק שם עם כולם
גם כאשר הפחד נעלם
גם כשאתה רגוע מול הים
ואפילו במיטה שלך נרדם

יד קטנה,
אבל יש בה נשמה
אין בה כוח,
אבל יש בה אהבה

אני נשאר אותו דבר
זו את שבוחרת לשנות

חיכיתי הרבה זמן,
הזמן לא מחכה לי
חייב לרוץ קדימה,
ללכת עד הסוף

לאן שלא אלך, עינייך
לאן שלא אפנה, עינייך

אפילו אם אתה רחוק
עולה בי שוב הצחוק
כאילו שאתה מביט בי בעינים

כבר לילות רבים עברו
ולא הגיע שום סימן ממך
געגועים שנערמו
תגידו לי לאן אני הולך

זה לא משחק
בפעם אחת, ברגע,
הפה לא יצחק

איך אני עכשיו הולך
ואת ישנה בחדרך
אף אחד לא לצידך

ניצנים ירוקים רק החלו לצמוח
ואת ואני ביניהם מטיילים
גם נגד הרוח מרגיש נוח
כשיש לי תמיכה בין השבילים

איך מילה אחת מפרידה
בין אהבה לשנאה

כמו שני חופים
אחד נמצא בשפל
השני טובע בגאות
כשמתנתק החבל

בשבילי את כמו מים, כמו ים
פשוט בלעדיך לא קיים
אלך אחריך לכל מקום בעולם
לא אכפת לי לאן

לשרוף את רוב הזכרונות הכואבים
להדליק שוב את הנר לכמה אוהבים

אהבה לא הולכת רחוק
אין בה צער או טיפה של צחוק
אך למרות שבא, לא אתן לך לחמוק

ליטפנו את ראשנו,
אמרנו לילה טוב
הלילה הסיוט קרה
פה אצלנו ברחוב

יש הכל אבל חסר,
המעט שהוא הרבה

בעיניים יש כוכב,
שזורח רק כשמסתכלים עליו
בעיקר אם זו השמש
שמדליקה אותו כל יום במבטה

אז תקשיב לציפורים,
תנגן כמה צלילים
יש עולם שצריך להבין

עוד מעט תעשה בי חסד
תחכה ללילה שירד

עצוב לי
וקר לי
קשה לי לדעת
קשה לי לגעת

בְּמִשְׂחָק עִם עֲנֶנֶת פִּתְאוֹם נֶעֱלֶמֶת
וַאֲנִי מְאוּכְזֶבֶת כָּל כָּךְ עֲצוּבָה!
אֲנִי וְהַשֶּׁמֶשׁ מִשְׂחָק מַחְבּוֹאִים
אֲנִי מְתוּסְכֶּלֶת, אוֹתָהּ לֹא מוֹצְאִים.

מאחורי החלום שנגמר
יש חדוות זכרון של מקום מאושר
לרגע שוב איתי

משהו בתוכי נשבר
תמיד חיממתי את עצמי
מתי יחממו אותי

אם הדלת לא נפתחת,
אין הרבה דברים לראות
אם אנחנו לא ביחד,
איך נוכל עוד לגלות

אם תבוא אהבה שתבוא בעצמה
בינתיים שנינו יחד נהנה מהשקיעה

אי אפשר להרוג מכונה
ממילא היא כבר מתה מבפנים
מאוחר מדי לצרוח

את סם החיים בדמי
את המיתר בקולי
פורטת על לבבי

קוטפים אותך פרח
ואת רק מצמיחה
שדה שלם של אהבה

כל פרח קט מושך אותך
מי קטפה את הפרח שלך?

אדם אינו יכול להיות לבדו
בסוף השקט מתחלף בפחד

ועכשיו זה הזמן לעשות אהבה
עם עצמי, עם כולם
ואולי גם איתך

לטבוע בים של פרחים וצבעים
לחיות את היום בין דמיונות ושירים

בין אהבה לשנאה
הם תמיד מפסידים
בין הרוח לחומר
הם תמיד נקרעים

לא אכפת לי מהעולם בחוץ
גיליתי עולם שלם בפנים
שם יש שמש אמיתית
שם אין כלל עננים

הזמן כמו כיף, נגמר מהר
עוד שניה לא נהיה יותר

געגוע אל הזמן הנכסף,
עת עמד על הבמה
כל הברה היא הקדשה,
רק לך מיוחדת במינה

הסוף פה ידוע מראש, אלוהים
הוא בפנים

והבוקר אני קם,
רואה לי את הים
ושר רק לעצמי מול השמש

כשתועים, אמצא אותך
כשבוכים, חיוך שלך

אם את פה, אם את שם
רק תתני לי עוד סימן

גם את כל הפחד
וגם את האהבה
אצלי מנצחת הקנאה

מה יביא איתך הלילה?
בטח לא יביא פתרון

בכל עולם יש אדם
בכל אדם יש עולם

את עומדת רחוקה
עומדת שם ומחכה
אהובך כבר לא יבוא הלילה

תדע, אף פעם לא מאוחר,
אפשר עוד להשתנות
זה יקח הרבה זמן,אבל בסוף,
תהיה מה שרצית להיות

יכולה להגיד, יכולה גם לצעוק,
עלולה להפסיד, אז בחרת בלשתוק

אולי הגורל עוד לא נחרץ
זה מסוכן, אני דואג
רק עוד קצת, שלא ניפרד

שרק הולכת וגדלה
בסוף היא אוכלת
את מי שקיבל אותה

יש עוד שירים שרציתי לכתוב
אולי תמצאי שיר אחד ברחוב
השיר הוא ליבי והשיר הוא רטוב

זה נגמר בגדול
זה התחיל בכיף,
זה נגמר בלסבול

מה לעשות
לבכות זה מיותר
עדיף לדחות זאת למחר

אתה זיכרון נצחי,
כי איך אוכל לשכוח
לילה שבסופו התחלתי לפרוח

אולי אם אמצא לי מקום
רוצה להפסיק לחלום
אני קורא לך לבוא לשם

איך אתמול במסיבה
הפכת אותי ללהבה
לבבות רבים חיממת,
רק ליבי נשרף מאהבה

מריבות על הקטנות,
קל מדי, אז רוצים להקשות

יותר מכל, כואב לי משהו אחר
אבל על הכאב הזה
אפילו כאן אני פוחד לדבר

וזה גם בשבילי
איתך אני מגרד את השאריות
מהילדות שלי

זה רק me and you
ששרים ת'בודי-בו

קצה חלום נגע בזמן
מישהו שאל לאן
אי אתה הולך, ילד קטן

שלא נתתי לך את הכוח
כשקראת לי לבוא
היית שלי וגם היית שלו

החום הוא כבד,
ואני מתפשט
הולך לקפוץ לתוכך
ולחתור שם בכיף

בשעות קשות נותן את נשמתו
בתפילה קטנה מנציח את דרכו
אבל בסוף כשגם תגיע שעתו
מי יתפלל בשבילו?

אך בכל זאת אני
מחפש בלי לחדול
ואיני יודע על שום מה

דף חדש שאני פותח
אתה את כל המקום לוקח
מצייר בו גוונים מיוחדים

הם באו באמצע הרחוב,
רחוב שלא נגמר
כאן אתה כבר לא נשאר

בעקבות המילים

שעת בין ערביים,
שעת השקיעה
לתוך הזיה

דבר אחד השארתי מעצמי
איך הייתי כאן
ולא הייתי אני

זה לא אותו ים
זו לא אותה שמש
זה לא אותו זמן

שאלה של זהות,
תראו לי את הדרך
איך לחזור אל המציאות

האם אתה אוהב אותי,
היא לא פונה אלי
תגיד לה כן, תגיד לה לא,
אבל לא אולי

הרוח שלי ריקה
רק עצב עוטף אותה
הנפש קבעה שתיקה
רק להם מחכה

בא לי לכתוב שיר שמח,
שיר פשוט תמים בלי משמעות
שסוחט איזה חיוך

אין מיצוי ,חסר מגע שייתן לי גיבוי
אולי יוביל לשינוי יסיר את העינוי

כי להמשיך בדרך בלי כיוון
רק מגביר את הסיכון

העץ עומד במקומו
מתי תבוא כבר רוח סתיו
ותשיל את מעילו

אין זמן לאהוב
אין זמן גם לכתוב

בלי עוד תשובות כבר אין תקווה
בגדתי מרצוני באהבה
לרקוד במחשבות כמו פרפר חופשי
בלי רגש אנושי

אתה היית השונא
אני הייתי האוהב

למה אין לו בית חם?
ליבו פועם רק כשנרדם

כשהרוח לא נושבת
קרן אור קטנה
יוצאת לעולמה

לומר לך כמה אני אוהב אותך
אבל את רק עפה רחוק כל כך

טיפות זיוף נוטפות מכל פינה
גשם של צביעות ניתך עם כל מילה
מבול של אדישות מציף את הסביבה

היתה שנאה אך ניצני האהבה
נרמסו בדרכם אל הפריחה

אתה שואל את עצמך איפה אלוהים
האם יש בכלל טעם לחיים

נתתם לי הרבה תקווה
נתתם לי הרבה אהבה,
ועכשיו אני מקבל מכה

הרצח כבר שיגרה
חלק מהחיים
איך עם קדוש
הופך לעם של פושעים

אין לה אהבה,
אז איך היא שיכורה
מריח אדמה

יונה קטנה ומסכנה,
ישבה לה על חוט חשמל
ופתאום בשניה הגיע רגע הגורל

אני חושב עליך קטנטונת
איך נולדת וכבר את יפה
החיוך שלך גורם אצלי לרגש
שנקרא בליבי אהבה

אם הייתי צפרדע,
את העכביש הייתי זולל
מחיה לנסיך שרק קליפתו
היוותה את ההבדל

זה בכלל לא משנה לי
אני אמשיך להאבק
כל מכה אותי רק תחזק

מנסה מחדש להשלים לי עולם
שלא מתפרק מיד כשנוגעים

עומד כאב
חוסם את הדרך
אל הלב

את מי את מחפשת,
למה אין לי קצת שקט

ילדים עפים
ילדים לא פוחדים

גל מתנפץ לו על הסלע
והוא מביא איתו הרבה דגים
הרבה צדפים, הרבה תקווה

רוצה אמון, רוצה שלוה,
מכל כיוון תהיה שווה

גם אם תקרא לי
וגם אם תשיר לי
לא אשוב
כי אתה כבר לא חשוב

לא יודע מי אני
ואיפה תמצאי אותי
בטח לא עם הרגלים על הקרקע

אפילו יש לה שתי עיניים,
אופליה רגילה כל כך

את הקמטים שבלב
עוד לא רואים על הפנים

שנלחם בכל הכוח
ועכשיו הוא נובל
על כל ישראל

תן לעולם לפרוח היום
לשמחה לשלוט בכל מקום

ציפורים על הסולם
בואי נרקוד כאן בשניים
ונשכח את העולם

בואי, הוא קורא בקול
לך, היא רוצה ליפול
אוי איזה אסון גדול
כן, הם נועדו לסבול

אולי נוציא מהארון
כל רגש שהלך לישון
ולא הפך לזיכרון

לא כדאי לך לנסות
זה מסוכן, משחק באדם
גורם לאובדן השליטה

את שלושת המילים
אז יכולנו עכשיו להיות מאושרים

כמו הפרחים גם חבריי נובלים
עם תחילת הקיץ הכל נגמר
לבד היום לבד מחר

עיר עם שדה וניר
כבר יש לה שיר

פוחד אפילו לנסות
מתגעגע לתקופות הטובות

לא רוצה עוד יותר
מכאן אני מוותר

קטע בעיבוד אלקטרוני,
אינסטרומנטלי

אי אפשר מראש לתכנן
מה יקרה בדיוק בינינו
העתיד אינו צפוי,
מלא בהפתעות לשנינו

עוד פרחים ינבלו,
עוד דמים ישפכו
כוכבים יזרחו
כמו תמיד

המלאכים בוכים
בדמעות כמו כוכבים
על פניהם מתגלגלים
ואז נופלים

לילה, אחת ארבעים וחמש
פותחת את ארנק העור
וסופרת את ה- cash