מילים: נועם חורב
כָּל אָדָם
קָרַע מָתַיְשֶׁהוּ אֶת יַם סוּף
כָּל אָדָם
עָמַד פַּעַם חָשׂוּף
מוּל גַּלֵּי הַסְּעָרָה
לְבַדּוֹ עַל הַסִּירָה
כָּל אָדָם נִלְחַם מָתַיְשֶׁהוּ עַל חַיָּיו
כְּאִילּוּ אֵין בְּרֵירָה
כָּל אָדָם
קָרַע מָתַיְשֶׁהוּ אֶת יַם סוּף
פַּעַם בַּנֶּפֶשׁ
פַּעַם בַּגּוּף
כָּל אָדָם זָכָה לְהִינָּצֵל
כְּשֶׁהַשָּׁמַיִים הָפְכוּ לְתִקְרַת עֲרָפֶל
כָּל אָדָם מָתַיְשֶׁהוּ בְּחַיָּיו
לָמַד לִסְמוֹךְ עַל הָאֵל
וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם
אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר
כִּי עַכְשָׁיו הוּא מַכִּיר
אֶת עָצְמָתוֹ –
מוּל הָרוּחַ,
הַיָּם,
וְגַם מוּל עַצְמוֹ.
כמה אהבת?