אופטימי

זה הניצוץ שיחבר,
ביני, בינך ובין אחר

אושר הוא כאן
בכל רגע קטן
בכל מה שיש

ואם לא נתעורר,
לאן בסוף נגיע
אם שוב נוותר,
יהיה כבר מאוחר

אל גן עדן בתוך הגיהנום
אל יד מושטת באמצע שומקום

עפים וצפים בתוך החדר
עושים אהבה, לא כמו היתר
מושכים את הזמן, בלי לדעת לאן

זמן להתחיל את היום
זמן להפסיק ולחלום
זמן להחזיר את התום

אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

בלי מחשבות רעות
בלי אמונות תפלות
אין שד מעבר לפינה

עוד שאיפה אחת
עוד נשיפה אחת
אני נושם

בינתיים זה מוזר איך הסיפור נשמע מוכר
ואין מסך לבן של אור שיעלים את השחור

צער פוגש מבפנים
עצב חשוף יותר מדי

כל כך הרבה דברים לרשום
היד פתאום רועדת,
עומדת במקום

החוזק בך קיים
לכי בדרך שלך
את יכולה לכבוש כל פסגה

עוצמת עיניים
פורשת כנפיים
רוקמת עוד שיר נסתר

מחייה את השממה
בתוך הנשמה
של אמא אדמה

גשם, שמש, רוח, רגש
גשר לאדמה
גשר לנשמה

עם מתנת האור
הביתה לחזור
תודה על כל ברכה
כעת זמן מנוחה

כמו ציפור שתעתה
חוזרת אל הקן
תמצאי גם בתוכך
את הכוח לתקן

תרחיק את הפחדים
שבגופך שולטים
כל כך הרבה ימים

עם מה שיש לי, אני הולך.
את מה שאין בי, אני חותך
לא בא בכוח לא בא בגלל
אני בחרתי פשוט זה קל.

וכשהעט מתחיל לכתוב,
והראש מפסיק לחשוב
אז שיר קטן מדף לבן זורם ולא בורח

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
וְהוּא נִשָּׂא לוֹ בַּצְלִילִים
יָמִים, שָׁנִים, נִשָּׂא לְעוֹלָמִים.       

הללויה לאדמה,
הללויה לנשמה
הללויה למילים, למנגינה

כמו אדם וכמו חווה
מחזיקה אותם האהבה

שגורם לי עכשיו
להרגיש כמעט כמו בשמים
ובחלום נעבור כל היום
מעל העולם עם כנפיים

ואז עוד גל מגיע
מפליא כל פעם מחדש
שוטף אותי לרגע
ומותיר אותי נקי

אל הרוח, אל הים
אל הקסם בעולם
אל השקט, האמת
התחושה שיש לאן לצאת

יד קטנה,
אבל יש בה נשמה
אין בה כוח,
אבל יש בה אהבה

חיכיתי הרבה זמן,
הזמן לא מחכה לי
חייב לרוץ קדימה,
ללכת עד הסוף

לשרוף את רוב הזכרונות הכואבים
להדליק שוב את הנר לכמה אוהבים

אם הדלת לא נפתחת,
אין הרבה דברים לראות
אם אנחנו לא ביחד,
איך נוכל עוד לגלות

קוטפים אותך פרח
ואת רק מצמיחה
שדה שלם של אהבה

תדע, אף פעם לא מאוחר,
אפשר עוד להשתנות
זה יקח הרבה זמן,אבל בסוף,
תהיה מה שרצית להיות

אתה זיכרון נצחי,
כי איך אוכל לשכוח
לילה שבסופו התחלתי לפרוח

דבר אחד השארתי מעצמי
איך הייתי כאן
ולא הייתי אני

בא לי לכתוב שיר שמח,
שיר פשוט תמים בלי משמעות
שסוחט איזה חיוך

בלי עוד תשובות כבר אין תקווה
בגדתי מרצוני באהבה
לרקוד במחשבות כמו פרפר חופשי
בלי רגש אנושי

אין לה אהבה,
אז איך היא שיכורה
מריח אדמה

אני חושב עליך קטנטונת
איך נולדת וכבר את יפה
החיוך שלך גורם אצלי לרגש
שנקרא בליבי אהבה

מנסה מחדש להשלים לי עולם
שלא מתפרק מיד כשנוגעים

גל מתנפץ לו על הסלע
והוא מביא איתו הרבה דגים
הרבה צדפים, הרבה תקווה

אי אפשר מראש לתכנן
מה יקרה בדיוק בינינו
העתיד אינו צפוי,
מלא בהפתעות לשנינו

למרות שהיא כמו סם ממכרת
את שמה לעולם אינה אומרת