אתר השירים של אבירם

זה הניצוץ שיחבר,
ביני בינך ובין אחר

לטוב הלב, לא לכאב,
חבר שבא ולא עוזב
לרגש שנוגע ולרגע מתקרב

ואם לא נתעורר,
לאן בסוף נגיע
אם שוב נוותר,
יהיה כבר מאוחר

אל תגלי לי את כל הדברים
שאת עוד מחפשת
יש שם בפנים רגשות שכדאי להסתיר

אני מלקט מילים, מלקט צלילים
מלקט קוים של אור מאנשים
אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

עם הזמן יבוא הכוח
אין לי שום מושג איך להמשיך
אני שומע ויודע
עדיין לא מבין

עוד שאיפה אחת
עוד נשיפה אחת
אני נושם

מתכסה עלי שלכת
זכרונות עונה אחרת
רק רגע קר מכל זה נשאר

כל כך הרבה דברים לרשום
היד פתאום רועדת,
עומדת במקום

זמן להתחיל את היום
זמן להפסיק ולחלום
זמן להחזיר את התום

כמו ציפור שתעתה
חוזרת אל הקן
תמצאי גם בתוכך
את הכוח לתקן

עפים וצפים בתוך החדר
עושים אהבה, לא כמו היתר
מושכים את הזמן, בלי לדעת לאן

עד שלא נדע שוב קרן אור שתסנוור
לא נוכל מהחלום הרע להתעורר

יש מקום שקוראים לו בית
והוא נמצא כאן בליבי

עוצמת עיניים
פורשת כנפיים
רוקמת עוד שיר נסתר

חשבת שתהיה חזק
כמו אבן מבפנים
האם טוב לך עכשיו
לדבר אל אבנים?

אתה שואל שאלות יותר מדי מסובכות
אתה חושב מחשבות יותר מדי עמוקות
אתה הופך את החיים להר של לחצים

תרחיק את הפחדים
שבגופך שולטים
כל כך הרבה ימים

ער כל הלילה,
בא לי לצרוח:
תפסיקו ת'מסיבה!

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

עם מתנת האור
הביתה לחזור
תודה על כל ברכה
כעת זמן מנוחה

ושוב אותו השיר,
לשנינו הוא נועד
לא נוכל לשיר אותו לבד

מחייה את השממה
בתוך הנשמה
של אמא אדמה

אני רציתי לאהוב
אתם גרמתם לי לשנוא
ולחשוב שהכל זה לבכות ולסבול

כל הזמן רצות לי מחשבות בראש
כמו רעל הן זורמות אל תוך הדם
משתקות אותי אולי גם מעוותות
את הסיבוב הקר של העולם

הללויה לאדמה,
הללויה לנשמה
הללויה למילים, למנגינה

וכשהעט מתחיל לכתוב,
והראש מפסיק לחשוב
אז שיר קטן מדף לבן זורם ולא בורח

הכל נוצץ עכשיו בחוץ
בפנים הפתיל בוער
דקה על סף פיצוץ

אתה קיים ולא קיים
אתה הולך ונעלם
עדיף מסתם לשבת מול הים

גרון יקר, גרון עמוק
אולי הגיע זמן לשתוק
דיברת כבר יותר מדי
איך לא חשבת עד מתי

גשם, שמש, רוח, רגש
גשר לאדמה
גשר לנשמה

לא יפגעו בך קנאים
אתה כבר עטוף
ברוח אלוהים

כשאבא גדול, להחזיק לא יכול
את כל המשפחה
אמא קטנה, האם את מוכרחה?

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים

כשחיוך שלך יחזור
להפציע ולזהור
כשמבט שלך יחדור
את חומות הצער והשחור

מאחורי החלום שנגמר
יש חדוות זכרון של מקום מאושר
לרגע שוב איתי

מן המקורות

מן המקורות

איך הדברים נעלמו כמו היו ואינם
איך את ואני שני שוטים שולטים בעולם

כמו אדם וכמו חווה
מחזיקה אותם האהבה

הזמן לא נגע בגיל שירייך
אבל בי הוא נגע
והותיר צריבה עמוקה

יש סיכוי ויש שינוי,
שר זמר כבר אלף פעם
אז תסביר לי איך השיר,
נשמע אותו דבר כל פעם

אפילו אם אתה רחוק
עולה בי שוב הצחוק
כאילו שאתה מביט בי בעינים

ניצנים ירוקים רק החלו לצמוח
ואת ואני ביניהם מטיילים
גם נגד הרוח מרגיש נוח
כשיש לי תמיכה בין השבילים

קצת מפה, קצת לשם
זה לא יקרה

ואז עוד גל מגיע
מפליא כל פעם מחדש
שוטף אותי לרגע
ומותיר אותי נקי

בשתיקה נאמרו המילים
חלומות צריך להגשים

כבר לילות רבים עברו
ולא הגיע שום סימן ממך
געגועים שנערמו
תגידו לי לאן אני הולך

אין לאן לברוח,
ואין לאן לצאת
לא יודע שקר
ולא את האמת

אין טעם לנסות להילחם
בסוף נחזור להתחלה
תמיד הכי בטוח בשורה האחרונה

אל הרוח, אל הים
אל הקסם בעולם
אל השקט, האמת
התחושה שיש לאן לצאת

יד קטנה,
אבל יש בה נשמה
אין בה כוח,
אבל יש בה אהבה

אבי שבשמיים
שלח ידיים
לאבי שבאדמה

אתה לוקח אותי לעולמות רחוקים
הופך את הסיוטים לחלומות מתוקים
מגלה מחדש משמעות לחיים

חיכיתי הרבה זמן,
הזמן לא מחכה לי
חייב לרוץ קדימה,
ללכת עד הסוף

שגורם לי עכשיו
להרגיש כמעט כמו בשמים
ובחלום נעבור כל היום
מעל העולם עם כנפיים

אהבה לא הולכת רחוק
אין בה צער או טיפה של צחוק
אך למרות שבא, לא אתן לך לחמוק

פרחים זה אהבה
אמר לי פעם איש חכם.
תיקנה אותו האם:
פרחים?! פרחים, זה דם.

כיביתי את האור
שלא יראו

איך אני עכשיו הולך
ואת ישנה בחדרך
אף אחד לא לצידך

כמו שני חופים
אחד נמצא בשפל
השני טובע בגאות
כשמתנתק החבל

בשבילי את כמו מים, כמו ים
פשוט בלעדיך לא קיים
אלך אחריך לכל מקום בעולם
לא אכפת לי לאן

לאן שלא אלך, עינייך
לאן שלא אפנה, עינייך

לשרוף את רוב הזכרונות הכואבים
להדליק שוב את הנר לכמה אוהבים

עצוב לי
וקר לי
קשה לי לדעת
קשה לי לגעת

בעיניים יש כוכב,
שזורח רק כשמסתכלים עליו
בעיקר אם זו השמש
שמדליקה אותו כל יום במבטה

ליטפנו את ראשנו,
אמרנו לילה טוב
הלילה הסיוט קרה
פה אצלנו ברחוב

אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם

משהו בתוכי נשבר
תמיד חיממתי את עצמי
מתי יחממו אותי

אם תבוא אהבה שתבוא בעצמה
בינתיים שנינו יחד נהנה מהשקיעה

אם הדלת לא נפתחת,
אין הרבה דברים לראות
אם אנחנו לא ביחד,
איך נוכל עוד לגלות

לבד עכשיו,
מול הפסנתר מוציא את רגשותיו
והצלילים ממיסים את הקשיחות

רק ביום האחרון כשכל חלק
יצא מהתמונה לדרכו
הבנתי שכל זה נשאר חלק ממני

אי אפשר להרוג מכונה
ממילא היא כבר מתה מבפנים
מאוחר מדי לצרוח

עוד מעט תעשה בי חסד
תחכה ללילה שירד

את סם החיים בדמי
את המיתר בקולי
פורטת על לבבי

קוטפים אותך פרח
ואת רק מצמיחה
שדה שלם של אהבה

גם כשאתה צוחק שם עם כולם
גם כאשר הפחד נעלם
גם כשאתה רגוע מול הים
ואפילו במיטה שלך נרדם

כל פרח קט מושך אותך
מי קטפה את הפרח שלך?

ועכשיו זה הזמן לעשות אהבה
עם עצמי, עם כולם
ואולי גם איתך

לא אכפת לי מהעולם בחוץ
גיליתי עולם שלם בפנים
שם יש שמש אמיתית
שם אין כלל עננים

געגוע אל הזמן הנכסף,
עת עמד על הבמה
כל הברה היא הקדשה,
רק לך מיוחדת במינה

הזמן כמו כיף, נגמר מהר
עוד שניה לא נהיה יותר

עם מה שיש לי, אני הולך.
את מה שאין בי, אני חותך
לא בא בכוח לא בא בכלל
אני בחרתי פשוט וקל.

איך מילה אחת מפרידה
בין אהבה לשנאה

כשתועים, אמצא אותך
כשבוכים, חיוך שלך

אם את פה, אם את שם
רק תתני לי עוד סימן

אז תקשיב לציפורים,
תנגן כמה צלילים
יש עולם שצריך להבין

תדע, אף פעם לא מאוחר,
אפשר עוד להשתנות
זה יקח הרבה זמן,אבל בסוף,
תהיה מה שרצית להיות

גם את כל הפחד
וגם את האהבה
אצלי מנצחת הקנאה

את עומדת רחוקה
עומדת שם ומחכה
אהובך כבר לא יבוא הלילה

בכל עולם יש אדם
בכל אדם יש עולם

אולי הגורל עוד לא נחרץ
זה מסוכן, אני דואג
רק עוד קצת, שלא ניפרד

יכולה להגיד, יכולה גם לצעוק,
עלולה להפסיד, אז בחרת בלשתוק

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

שרק הולכת וגדלה
בסוף היא אוכלת
את מי שקיבל אותה

זה נגמר בגדול
זה התחיל בכיף,
זה נגמר בלסבול

יש הכל אבל חסר,
המעט שהוא הרבה

איך אתמול במסיבה
הפכת אותי ללהבה
לבבות רבים חיממת,
רק ליבי נשרף מאהבה

יש עוד שירים שרציתי לכתוב
אולי תמצאי שיר אחד ברחוב
השיר הוא ליבי והשיר הוא רטוב

אולי אם אמצא לי מקום
רוצה להפסיק לחלום
אני קורא לך לבוא לשם

זה לא משחק
בפעם אחת, ברגע,
הפה לא יצחק

מה לעשות
לבכות זה מיותר
עדיף לדחות זאת למחר

מריבות על הקטנות,
קל מדי, אז רוצים להקשות

והבוקר אני קם,
רואה לי את הים
ושר רק לעצמי מול השמש

אדם אינו יכול להיות לבדו
בסוף השקט מתחלף בפחד

מה יביא איתך הלילה?
בטח לא יביא פתרון

זה רק me and you
ששרים ת'בודי-בו

אתה זיכרון נצחי,
כי איך אוכל לשכוח
לילה שבסופו התחלתי לפרוח

הסוף פה ידוע מראש, אלוהים
הוא בפנים

קצה חלום נגע בזמן
מישהו שאל לאן
אי אתה הולך, ילד קטן

שלא נתתי לך את הכוח
כשקראת לי לבוא
היית שלי וגם היית שלו

החום הוא כבד,
ואני מתפשט
הולך לקפוץ לתוכך
ולחתור שם בכיף

בשעות קשות נותן את נשמתו
בתפילה קטנה מנציח את דרכו
אבל בסוף כשגם תגיע שעתו
מי יתפלל בשבילו?

בין אהבה לשנאה
הם תמיד מפסידים
בין הרוח לחומר
הם תמיד נקרעים

יותר מכל, כואב לי משהו אחר
אבל על הכאב הזה
אפילו כאן אני פוחד לדבר

אך בכל זאת אני
מחפש בלי לחדול
ואיני יודע על שום מה

הם באו באמצע הרחוב,
רחוב שלא נגמר
כאן אתה כבר לא נשאר

דף חדש שאני פותח
אתה את כל המקום לוקח
מצייר בו גוונים מיוחדים

שעת בין ערביים,
שעת השקיעה
לתוך הזיה

דבר אחד השארתי מעצמי
איך הייתי כאן
ולא הייתי אני

שאלה של זהות,
תראו לי את הדרך
איך לחזור אל המציאות

בוא נלך בעקבות המילים
שאיבדנו
כשאמרנו יותר מדי

הרוח שלי ריקה
רק עצב עוטף אותה
הנפש קבעה שתיקה
רק להם מחכה

אני נשאר אותו דבר
זו את שבוחרת לשנות

האם אתה אוהב אותי,
היא לא פונה אלי
תגיד לה כן, תגיד לה לא,
אבל לא אולי

אין מיצוי ,חסר מגע שייתן לי גיבוי
אולי יוביל לשינוי יסיר את העינוי

בא לי לכתוב שיר שמח,
שיר פשוט תמים בלי משמעות
שסוחט איזה חיוך

כי להמשיך בדרך בלי כיוון
רק מגביר את הסיכון

העץ עומד במקומו
מתי תבוא כבר רוח סתיו
ותשיל את מעילו

אין זמן לאהוב
אין זמן גם לכתוב

בלי עוד תשובות כבר אין תקווה
בגדתי מרצוני באהבה
לרקוד במחשבות כמו פרפר חופשי
בלי רגש אנושי

אתה היית השונא
אני הייתי האוהב

כשהרוח לא נושבת
קרן אור קטנה
יוצאת לעולמה

למה אין לו בית חם?
ליבו פועם רק כשנרדם

לומר לך כמה אני אוהב אותך
אבל את רק עפה רחוק כל כך

היתה שנאה אך ניצני האהבה
נרמסו בדרכם אל הפריחה

אין לה אהבה,
אז איך היא שיכורה
מריח אדמה

אני חושב עליך קטנטונת
איך נולדת וכבר את יפה
החיוך שלך גורם אצלי לרגש
שנקרא בליבי אהבה

נתתם לי הרבה תקווה
נתתם לי הרבה אהבה,
ועכשיו אני מקבל מכה

אתה שואל את עצמך איפה אלוהים
האם יש בכלל טעם לחיים

הרצח כבר שיגרה
חלק מהחיים
איך עם קדוש
הופך לעם של פושעים

זה לא אותו ים
זו לא אותה שמש
זה לא אותו זמן

אם הייתי צפרדע,
את העכביש הייתי זולל
מחיה לנסיך שרק קליפתו
היוותה את ההבדל

מנסה מחדש להשלים לי עולם
שלא מתפרק מיד כשנוגעים

ילדים עפים
ילדים לא פוחדים

את מי את מחפשת,
למה אין לי קצת שקט

עומד כאב
חוסם את הדרך
אל הלב

טיפות זיוף נוטפות מכל פינה
גשם של צביעות ניתך עם כל מילה
מבול של אדישות מציף את הסביבה

גל מתנפץ לו על הסלע
והוא מביא איתו הרבה דגים
הרבה צדפים, הרבה תקווה

לטבוע בים של פרחים וצבעים
לחיות את היום בין דמיונות ושירים

רוצה אמון, רוצה שלוה,
מכל כיוון תהיה שווה

גם אם תקרא לי
וגם אם תשיר לי
לא אשוב
כי אתה כבר לא חשוב

לא יודע מי אני
ואיפה תמצאי אותי
בטח לא עם הרגלים על הקרקע

אפילו יש לה שתי עיניים,
אופליה רגילה כל כך

את הקמטים שבלב
עוד לא רואים על הפנים

תן לעולם לפרוח היום
לשמחה לשלוט בכל מקום

בואי, הוא קורא בקול
לך, היא רוצה ליפול
אוי איזה אסון גדול
כן, הם נועדו לסבול

וזה גם בשבילי
איתך אני מגרד את השאריות
מהילדות שלי

אולי נוציא מהארון
כל רגש שהלך לישון
ולא הפך לזיכרון

לא כדאי לך לנסות
זה מסוכן, משחק באדם
גורם לאובדן השליטה

ציפורים על הסולם
בואי נרקוד כאן בשניים
ונשכח את העולם

זה בכלל לא משנה לי
אני אמשיך להאבק
כל מכה אותי רק תחזק

את שלושת המילים
אז יכולנו עכשיו להיות מאושרים

שנלחם בכל הכוח
ועכשיו הוא נובל
על כל ישראל

כמו הפרחים גם חבריי נובלים
עם תחילת הקיץ הכל נגמר
לבד היום לבד מחר

עיר עם שדה וניר
כבר יש לה שיר

יונה קטנה ומסכנה,
ישבה לה על חוט חשמל
ופתאום בשניה הגיע רגע הגורל

לא רוצה עוד יותר
מכאן אני מוותר

פוחד אפילו לנסות
מתגעגע לתקופות הטובות

קטע בעיבוד אלקטרוני,
אינסטרומנטלי

אי אפשר מראש לתכנן
מה יקרה בדיוק בינינו
העתיד אינו צפוי,
מלא בהפתעות לשנינו

עוד פרחים ינבלו,
עוד דמים ישפכו
כוכבים יזרחו
כמו תמיד

המלאכים בוכים
בדמעות כמו כוכבים
על פניהם מתגלגלים
ואז נופלים

לילה, אחת ארבעים וחמש
פותחת את ארנק העור
וסופרת את ה- cash

לפעמים כשאדם מתאהב,
לפעמים נשבר לו הלב
ותמיד בלי כל הרגשה,
הוא מוצא אהבה חדשה

בכל פעם שידך נוגעת
לחיבוק או לסטירה
את כאבי את לא שומעת
את מצבי את לא מבינה