טיילת אפק

טַיֶּלֶת אָפֵק. גָּבֹהַ הַרְחֵק
מִסְתַּתֵּר בַּשָּׁמַיִם הַגֶּשֶׁם,
אז עָנָן מִתְעַטֵּשׁ ובַּדֶּרֶךְ פּוֹגֵשׁ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָה הוּא אוֹמֵר שֶׁ

רֹאשוֹ מְרַחֵף, כִּי אוֹתָה הוּא אוֹהֵב ,
כֹּה חַמָּה בִּשְׁבִילוֹ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלּוֹ

הַגֶּשֶׁם זוֹלֵף, וּכְבֹשֶׂם עוֹטֵף
אֶת יְרַק הַבְּרוֹשִׁים בַּטַּיֶּלֶת,
לַהֲקָה שֶׁל דְּבוֹרִים וּמִינֵי צִפּוֹרִים
שִׁירַת אַהֲבָה מְסַלְסֶלֶת

הָרֹאשׁ מְרַחֵף, אֶת הַשִׁיר הוּא אוֹהֵב,
עָדִין כְּמוֹ חֲלוֹם הַלַּחַן שֶׁלּוֹ

מרְחוֹב זָוִיתָן לַעֲלוֹת עַד דָּלְיוֹת
לִגְמוֹעַ מַרְאוֹת וּצְלִילִים,
כְּשֶׁאָדָם מְאֻשָּׁר, מִכָּל מה שבַּטֶּבַע
שׁוֹזֵר הוּא הַרְמוֹנְיָת מִלִּים

רֹאשִׁי מְרַחֵף, כִּי אוֹתָךְ הוּא אוֹהֵב,
אַתְּ הַבַּיִת, הבית שלי