גרסא אקוסטית

זה הניצוץ שיחבר,
ביני, בינך ובין אחר

לטוב הלב, לא לכאב,
חבר שבא ולא עוזב
לרגש שנוגע ולרגע מתקרב

אושר הוא כאן
בכל רגע קטן
בכל מה שיש

ואם לא נתעורר,
לאן בסוף נגיע
אם שוב נוותר,
יהיה כבר מאוחר

עפים וצפים בתוך החדר
עושים אהבה, לא כמו היתר
מושכים את הזמן, בלי לדעת לאן

זמן להתחיל את היום
זמן להפסיק ולחלום
זמן להחזיר את התום

אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

אבי שבשמיים
שלח ידיים
לאבי שבאדמה

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

בלי מחשבות רעות
בלי אמונות תפלות
אין שד מעבר לפינה

אל גן עדן בתוך הגיהנום
אל יד מושטת באמצע שומקום

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים

שלא אוכל לבחור, שלא אוכל לברוח
מסופת הרגשות שבאה מעמוק
שואבת את הכוח

פקח עיניים מסביבך
יש עולם שלם בך
אל תדאג הכל יהיה בסדר

בינתיים זה מוזר איך הסיפור נשמע מוכר
ואין מסך לבן של אור שיעלים את השחור

כל כך הרבה דברים לרשום
היד פתאום רועדת,
עומדת במקום

החוזק בך קיים
לכי בדרך שלך
את יכולה לכבוש כל פסגה

עד שלא נדע שוב קרן אור שתסנוור
לא נוכל מהחלום הרע להתעורר

צער פוגש מבפנים
עצב חשוף יותר מדי

אבל עוד רגע יפרחו כלניות
בכל פינה יתחדשו המנגינות

כמו ציפור שתעתה
חוזרת אל הקן
תמצאי גם בתוכך
את הכוח לתקן

היתה לי פעם בת, בת כהדס
כתכלת השמיים צבעי עינייה
לוורדי גינתנו דומים פניה

עוצמת עיניים
פורשת כנפיים
רוקמת עוד שיר נסתר

שומעת אותו משתלט על עצמי
וקורא לעצור, להקשיב אל תוכי

חשבת שתהיה חזק
כמו אבן מבפנים
האם טוב לך עכשיו
לדבר אל אבנים?

יש מקום שקוראים לו בית
והוא נמצא כאן בליבי

עם מתנת האור
הביתה לחזור
תודה על כל ברכה
כעת זמן מנוחה

גשם, שמש, רוח, רגש
גשר לאדמה
גשר לנשמה

מן המקורות

ושוב אותו השיר,
לשנינו הוא נועד
לא נוכל לשיר אותו לבד

כתמים שחורים על פני בתים פצועים,
אי אפשר לראות דרכם את המחר

אז עָנָן מִתְעַטֵּשׁ ובַּדֶּרֶךְ פּוֹגֵשׁ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָה הוּא אוֹמֵר שֶׁ…

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
וְהוּא נִשָּׂא לוֹ בַּצְלִילִים
יָמִים, שָׁנִים, נִשָּׂא לְעוֹלָמִים.       

את משנה אותי
איך את בונה אותי
כחומר ביד היוצר

בשביל מודעה בעיתון
בשביל תמונת הניצחון

כשאבא גדול, להחזיק לא יכול
את כל המשפחה
אמא קטנה, האם את מוכרחה?

אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם

הללויה לאדמה,
הללויה לנשמה
הללויה למילים, למנגינה

ער כל הלילה,
בא לי לצרוח:
תפסיקו ת'מסיבה!

הכל נוצץ עכשיו בחוץ
בפנים הפתיל בוער
דקה על סף פיצוץ

רק ביום האחרון כשכל חלק
יצא מהתמונה לדרכו
הבנתי שכל זה נשאר חלק ממני

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר

מן המקורות

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

כיביתי את האור
שלא יראו

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה
חָיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים