כאב

שלא אוכל לבחור, שלא אוכל לברוח
מסופת הרגשות שבאה מעמוק
שואבת את הכוח

עד שלא נדע שוב קרן אור שתסנוור
לא נוכל מהחלום הרע להתעורר

כתמים שחורים על פני בתים פצועים,
אי אפשר לראות דרכם את המחר

ועלי נגזר לא להיות פה איתך
ברגע האחרון שלך

הכל נוצץ עכשיו בחוץ
בפנים הפתיל בוער
דקה על סף פיצוץ

ער כל הלילה,
בא לי לצרוח:
תפסיקו ת'מסיבה!

אתה זיכרון נצחי,
כי איך אוכל לשכוח
לילה שבסופו התחלתי לפרוח

נתתם לי הרבה תקווה
נתתם לי הרבה אהבה,
ועכשיו אני מקבל מכה

זה לא אותו ים
זו לא אותה שמש
זה לא אותו זמן

טיפות זיוף נוטפות מכל פינה
גשם של צביעות ניתך עם כל מילה
מבול של אדישות מציף את הסביבה

יותר מכל, כואב לי משהו אחר
אבל על הכאב הזה
אפילו כאן אני פוחד לדבר

והבוקר אני קם,
רואה לי את הים
ושר רק לעצמי מול השמש

זה לא משחק
בפעם אחת, ברגע,
הפה לא יצחק

קוטפים אותך פרח
ואת רק מצמיחה
שדה שלם של אהבה

ילדים עפים
ילדים לא פוחדים

איך מילה אחת מפרידה
בין אהבה לשנאה

אני נשאר אותו דבר
זו את שבוחרת לשנות

ליטפנו את ראשנו,
אמרנו לילה טוב
הלילה הסיוט קרה
פה אצלנו ברחוב

בשתיקה נאמרו המילים
חלומות צריך להגשים

אין טעם לנסות להילחם
בסוף נחזור להתחלה
תמיד הכי בטוח בשורה האחרונה

וזה גם בשבילי
איתך אני מגרד את השאריות
מהילדות שלי

אני רציתי לאהוב
אתם גרמתם לי לשנוא
ולחשוב שהכל זה לבכות ולסבול

לטוב הלב, לא לכאב,
חבר שבא ולא עוזב
לרגש שנוגע ולרגע מתקרב

אי אפשר להרוג מכונה
ממילא היא כבר מתה מבפנים
מאוחר מדי לצרוח

חשבת שתהיה חזק
כמו אבן מבפנים
האם טוב לך עכשיו
לדבר אל אבנים?

עם הזמן יבוא הכוח
אין לי שום מושג איך להמשיך
אני שומע ויודע
עדיין לא מבין

פרחים זה אהבה
אמר לי פעם איש חכם.
תיקנה אותו האם:
פרחים?! זה דם.