אין סוף למחשבות רצות בתוך החושך בין קרעי רעיונות
אין סוף לשאלות עפות בתוך החושך בין שברי הזיכרונות
שלא אוכל לבחור, שלא אוכל לברוח
מסופת הרגשות שבאה מעמוק שואבת את הכוח (ולא תיתן מנוח)
אחת: מי אני, מה אני
שתיים: איפה ולאן אני הולך
שלוש: כל זה לא באמת חשוב, כי אני יודע רק איך עם עצמי להסתבך
ארבע: מתי הזמן לפרוש
חמש: בשביל מה לשבור את כל הראש
שש: מה השעה, שאלה שאף פעם את הסערה לא מרגיעה
שבע: מי תמיד רעב
שמונה: מרגיש איך הכאב כמו זאב
בתשע מתנגב לי לחזה ומפרק לי את הלב
לעשר אלף חתיכות
שאין שום דרך לאחות
צרחות!
אין אויר לנשימות, כבד בתוך החושך, בין כבלים של חרדות
בכלא של דמעות, קשה בתוך החושך, בין פחדים ועלבונות
שלא אוכל לבכות, שלא אוכל לצרוח
כשאפגוש את האסון
חונק לי בגרון כשהחושך מנצח
כלום מסתתר בסתם אדם אחד עם דם לא מיוחד
שרק זורק מילים אל האויר ודופק את הראש באיזה שיר
ששוב ממשיך, שוב לא נגמר, נכנס לסרט רע ולא קצר
ואין במה להאחז, שליטה היא רק שקר מענטז
אין בכלל קשר למציאות כי כבר מזמן נקרע החוט
בין העבר, העתיד וההווה, אז שום דבר לא ישתנה,
מה יהיה, רק יותר טירוף אולי עד שיהיה מאוחר מדי
די!
תמשיכו בלעדיי