כמו בעבר וכך גם כיום, אני עובר תהליך משמעותי, מאדם שרוב מהותו מלחמת הישרדות
וניסיונות להישאר במרחב השפיות, מול עייפות, כאבים פיזיים ונפשיים שלא מרפים,
לאדם שלמרות הכל, בוחר להשתפר ומאמין בחשיבות שבלדבר.
כיום אני מתעל את האנרגיות שלי לעשיה ברבדים שונים, בעיקר מתוך בחירה ולא מתוך בריחה.
שיניתי את שם משפחתי. פניתי עצמאית לביטוח לאומי ונמצאתי זכאי לקצבת נכות שמסייעת לי בקיום ובטיפולי גוף ונפש על מנת לשפר את איכות חיי.
טיפולים בכל מיני תחומים (כגון יוגה, אמנות, פסיכותרפיה,דיקור) אמנם לא ריפאו את הכאבים או שינו
את האישיות שלי, אך כן השיבו לי חלק מתנועת הריפוי העצמי הטבעית וחיזקו לי את המודעות,
מה שיצר בהדרגה גם השפעה על התנהגותי.
מוזיקה היתה ועודנה כוח הריפוי הטבעי הכי משמעותי עבורי.
שיעור חשוב שלמדתי במסע הוא שבכל יום מחדש אפשר לבחור:
האם להתייאש ולוותר, האם לנסות רק להישאר, או האם לנסות לשפר ולהשתפר.
אבל לא בכוח וכפייה, אלא עם מה שיש, מתוך חיזוק האמונה ופעולה מהמקום של הכאן והעכשיו,
כי קושי כגון משבר או מחלה, הוא גם הזדמנות ללמוד משהו חדש, להתפתח ולהתעצם.
ואף להגיד עליו תודה.
