שירים מולחנים

זה הניצוץ שיחבר,
ביני, בינך ובין אחר

לטוב הלב, לא לכאב,
חבר שבא ולא עוזב
לרגש שנוגע ולרגע מתקרב

אושר הוא כאן
בכל רגע קטן
בכל מה שיש

ואם לא נתעורר,
לאן בסוף נגיע
אם שוב נוותר,
יהיה כבר מאוחר

אל גן עדן בתוך הגיהנום
אל יד מושטת באמצע שומקום

עפים וצפים בתוך החדר
עושים אהבה, לא כמו היתר
מושכים את הזמן, בלי לדעת לאן

זמן להתחיל את היום
זמן להפסיק ולחלום
זמן להחזיר את התום

אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

אבי שבשמיים
שלח ידיים
לאבי שבאדמה

אל תגלי לי את כל הדברים
שאת עוד מחפשת
יש לפעמים רגשות שכדאי להסתיר

גם אם תטריפי שוב את דעתי
אכעס ואסלח ואשא תפילתי
עם נס התקווה בידי אוסיף לנוע

עם הזמן יבוא הכוח
אין לי שום מושג איך להמשיך
אני שומע ויודע
עדיין לא מבין

בלי מחשבות רעות
בלי אמונות תפלות
אין שד מעבר לפינה

מתכסה עלי שלכת
זכרונות עונה אחרת
רק רגע קר מכל זה נשאר

עוד שאיפה אחת
עוד נשיפה אחת
אני נושם

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים

שלא אוכל לבחור, שלא אוכל לברוח
מסופת הרגשות שבאה מעמוק
שואבת את הכוח

פקח עיניים מסביבך
יש עולם שלם בך
אל תדאג הכל יהיה בסדר

בינתיים זה מוזר איך הסיפור נשמע מוכר
ואין מסך לבן של אור שיעלים את השחור

צער פוגש מבפנים
עצב חשוף יותר מדי

כל כך הרבה דברים לרשום
היד פתאום רועדת,
עומדת במקום

החוזק בך קיים
לכי בדרך שלך
את יכולה לכבוש כל פסגה

עד שלא נדע שוב קרן אור שתסנוור
לא נוכל מהחלום הרע להתעורר

פרחים זה אהבה
אמר לי פעם איש חכם.
תיקנה אותו האם:
פרחים?! זה דם.

אבל עוד רגע יפרחו כלניות
בכל פינה יתחדשו המנגינות

עוצמת עיניים
פורשת כנפיים
רוקמת עוד שיר נסתר

היתה לי פעם בת, בת כהדס
כתכלת השמיים צבעי עינייה
לוורדי גינתנו דומים פניה

מחייה את השממה
בתוך הנשמה
של אמא אדמה

גשם, שמש, רוח, רגש
גשר לאדמה
גשר לנשמה

עם מתנת האור
הביתה לחזור
תודה על כל ברכה
כעת זמן מנוחה

חשבת שתהיה חזק
כמו אבן מבפנים
האם טוב לך עכשיו
לדבר אל אבנים?

איך אני אמור לחיות בלי דאגות
מתוקף גורלי כבן אדם

מתגעגע
אם הוא אומר הוא בטח יודע.
הוא רוצה את קירבתך
הוא דבק בנישמתך.

כמו ציפור שתעתה
חוזרת אל הקן
תמצאי גם בתוכך
את הכוח לתקן

אני רציתי לאהוב
אתם גרמתם לי לשנוא
ולחשוב שהכל זה לבכות ולסבול

שומעת אותו משתלט על עצמי
וקורא לעצור, להקשיב אל תוכי

אתה שואל שאלות יותר מדי מסובכות
אתה חושב מחשבות יותר מדי עמוקות
אתה הופך את החיים להר של לחצים

תרחיק את הפחדים
שבגופך שולטים
כל כך הרבה ימים

עם מה שיש לי, אני הולך.
את מה שאין בי, אני חותך
לא בא בכוח לא בא בגלל
אני בחרתי פשוט זה קל.

מן המקורות

יש מקום שקוראים לו בית
והוא נמצא כאן בליבי

גרון יקר, גרון עמוק
אולי הגיע זמן לשתוק

וכשהעט מתחיל לכתוב,
והראש מפסיק לחשוב
אז שיר קטן מדף לבן זורם ולא בורח

כשאבא גדול, להחזיק לא יכול
את כל המשפחה
אמא קטנה, האם את מוכרחה?

את משנה אותי
איך את בונה אותי
כחומר ביד היוצר

ושוב אותו השיר,
לשנינו הוא נועד
לא נוכל לשיר אותו לבד

כתמים שחורים על פני בתים פצועים,
אי אפשר לראות דרכם את המחר

אז עָנָן מִתְעַטֵּשׁ ובַּדֶּרֶךְ פּוֹגֵשׁ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָה הוּא אוֹמֵר שֶׁ…

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
וְהוּא נִשָּׂא לוֹ בַּצְלִילִים
יָמִים, שָׁנִים, נִשָּׂא לְעוֹלָמִים.       

בשביל מודעה בעיתון
בשביל תמונת הניצחון

אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם

הללויה לאדמה,
הללויה לנשמה
הללויה למילים, למנגינה

מן המקורות

ער כל הלילה,
בא לי לצרוח:
תפסיקו ת'מסיבה!

הכל נוצץ עכשיו בחוץ
בפנים הפתיל בוער
דקה על סף פיצוץ

לא יפגעו בך קנאים
אתה כבר עטוף
ברוח אלוהים

רק ביום האחרון כשכל חלק
יצא מהתמונה לדרכו
הבנתי שכל זה נשאר חלק ממני

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר

אתה קיים ולא קיים
אתה הולך ונעלם
עדיף מסתם לשבת מול הים

כיביתי את האור
שלא יראו

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

כשחיוך שלך יחזור
להפציע ולזהור
כשמבט שלך יחדור
את חומות הצער והשחור

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה
חָיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים

כמו אדם וכמו חווה
מחזיקה אותם האהבה

יש סיכוי ויש שינוי,
שר זמר כבר אלף פעם
אז תסביר לי איך השיר,
נשמע אותו דבר כל פעם

אתה לוקח אותי לעולמות רחוקים
הופך את הסיוטים לחלומות מתוקים
מגלה מחדש משמעות לחיים

הזמן לא נגע בגיל שירייך
אבל בי הוא נגע
והותיר צריבה עמוקה

איך הדברים נעלמו כמו היו ואינם
איך את ואני שני שוטים שולטים בעולם

שגורם לי עכשיו
להרגיש כמעט כמו בשמים
ובחלום נעבור כל היום
מעל העולם עם כנפיים

קצת מפה, קצת לשם
זה לא יקרה

אין לאן לברוח,
ואין לאן לצאת
לא יודע שקר
ולא את האמת

ואז עוד גל מגיע
מפליא כל פעם מחדש
שוטף אותי לרגע
ומותיר אותי נקי

לבד עכשיו,
מול הפסנתר מוציא את רגשותיו
והצלילים ממיסים את הקשיחות

אין טעם לנסות להילחם
בסוף נחזור להתחלה
תמיד הכי בטוח בשורה האחרונה