שירים מולחנים

גם אם תטריפי שוב את דעתי
אכעס ואסלח ואשא תפילתי
עם נס התקווה בידי אוסיף לנוע

צער פוגש מבפנים
עצב חשוף יותר מדי

בינתיים זה מוזר איך הסיפור נשמע מוכר
ואין מסך לבן של אור שיעלים את השחור

היתה לי פעם בת, בת כהדס
כתכלת השמיים צבעי עינייה
לוורדי גינתנו דומים פניה

לגן עדן בתוך הגיהנום
אל יד מושטת באמצע שומקום

אושר הוא כאן
בכל רגע קטן
בכל מה שיש

שלא אוכל לבחור, שלא אוכל לברוח
מסופת הרגשות שבאה מעמוק
שואבת את הכוח

בלי מחשבות רעות
בלי אמונות תפלות
אין שד מעבר לפינה

זה הניצוץ שיחבר,
ביני, בינך ובין אחר

עפים וצפים בתוך החדר
עושים אהבה, לא כמו היתר
מושכים את הזמן, בלי לדעת לאן

והם בעלי מיליארד פרצופים.
ואיך נשמה אחת?
והם כופים דעותיהם על אחרים.

פקח עיניים מסביבך
יש עולם שלם בך
אל תדאג הכל יהיה בסדר

מתגעגע
אם הוא אומר הוא בטח יודע.
הוא רוצה את קירבתך
הוא דבק בנישמתך.

עד שלא נדע שוב קרן אור שתסנוור
לא נוכל מהחלום הרע להתעורר

ואם לא נתעורר,
לאן בסוף נגיע
אם שוב נוותר,
יהיה כבר מאוחר

אבל עוד רגע יפרחו כלניות
בכל פינה יתחדשו המנגינות

שומעת אותו משתלט על עצמי
וקורא לעצור, להקשיב אל תוכי

כל כך הרבה דברים לרשום
היד פתאום רועדת,
עומדת במקום

גשם, שמש, רוח, רגש
גשר לאדמה
גשר לנשמה

עוצמת עיניים
פורשת כנפיים
רוקמת עוד שיר נסתר

אחדות, ניצחון , תקווה,
מילים יפות של גאווה
מתוך הלב נמצא את האהבה

החוזק בך קיים
לכי בדרך שלך
את יכולה לכבוש כל פסגה

כתמים שחורים על פני בתים פצועים,
אי אפשר לראות דרכם את המחר

עם מתנת האור
הביתה לחזור
תודה על כל ברכה
כעת זמן מנוחה

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
וְהוּא נִשָּׂא לוֹ בַּצְלִילִים
יָמִים, שָׁנִים, נִשָּׂא לְעוֹלָמִים.       

את משנה אותי
איך את בונה אותי
כחומר ביד היוצר

אז עָנָן מִתְעַטֵּשׁ ובַּדֶּרֶךְ פּוֹגֵשׁ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָה הוּא אוֹמֵר שֶׁ…

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה
חָיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים

בשביל מודעה בעיתון
בשביל תמונת הניצחון

בְּמִשְׂחָק עִם עֲנֶנֶת פִּתְאוֹם נֶעֱלֶמֶת
וַאֲנִי מְאוּכְזֶבֶת כָּל כָּךְ עֲצוּבָה!
אֲנִי וְהַשֶּׁמֶשׁ מִשְׂחָק מַחְבּוֹאִים
אֲנִי מְתוּסְכֶּלֶת, אוֹתָהּ לֹא מוֹצְאִים.

הכל נוצץ עכשיו בחוץ
בפנים הפתיל בוער
דקה על סף פיצוץ

ער כל הלילה,
בא לי לצרוח:
תפסיקו ת'מסיבה!

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים

הללויה לאדמה,
הללויה לנשמה
הללויה למילים, למנגינה

ציפורים על הסולם
בואי נרקוד כאן בשניים
ונשכח את העולם

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר

מן המקורות

עיר עם שדה וניר
כבר יש לה שיר

את מי את מחפשת,
למה אין לי קצת שקט

מאחורי החלום שנגמר
יש חדוות זכרון של מקום מאושר
לרגע שוב איתי

לא רוצה עוד יותר
מכאן אני מוותר

למה אין לו בית חם?
ליבו פועם רק כשנרדם

שרק הולכת וגדלה
בסוף היא אוכלת
את מי שקיבל אותה

לילה, אחת ארבעים וחמש
פותחת את ארנק העור
וסופרת את ה- cash

אם הייתי צפרדע,
את העכביש הייתי זולל
מחיה לנסיך שרק קליפתו
היוותה את ההבדל

בכל פעם שידך נוגעת
לחיבוק או לסטירה
את כאבי את לא שומעת
את מצבי את לא מבינה

מנסה מחדש להשלים לי עולם
שלא מתפרק מיד כשנוגעים

אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם

האם אתה אוהב אותי,
היא לא פונה אלי
תגיד לה כן, תגיד לה לא,
אבל לא אולי

אי אפשר מראש לתכנן
מה יקרה בדיוק בינינו
העתיד אינו צפוי,
מלא בהפתעות לשנינו

המלאכים בוכים
בדמעות כמו כוכבים
על פניהם מתגלגלים
ואז נופלים

החום הוא כבד,
ואני מתפשט
הולך לקפוץ לתוכך
ולחתור שם בכיף

קצה חלום נגע בזמן
מישהו שאל לאן
אי אתה הולך, ילד קטן

הרוח שלי ריקה
רק עצב עוטף אותה
הנפש קבעה שתיקה
רק להם מחכה

כי להמשיך בדרך בלי כיוון
רק מגביר את הסיכון

זה נגמר בגדול
זה התחיל בכיף,
זה נגמר בלסבול

מריבות על הקטנות,
קל מדי, אז רוצים להקשות

עוד פרחים ינבלו,
עוד דמים ישפכו
כוכבים יזרחו
כמו תמיד

אבי שבשמיים
שלח ידיים
לאבי שבאדמה

יונה קטנה ומסכנה,
ישבה לה על חוט חשמל
ופתאום בשניה הגיע רגע הגורל

העץ עומד במקומו
מתי תבוא כבר רוח סתיו
ותשיל את מעילו

ושוב אותו השיר,
לשנינו הוא נועד
לא נוכל לשיר אותו לבד