הייתי כבוי, הייתי עצוב,
הייתי דבוק אל הקיר כמו זבוב,
חש-לא-מורגש רואה-לא-נראה
מחפש את ה"מה" מבקש את ה"איך"
כי היו שאלות נטולות מענים
והיה געגוע לסבר-פנים
מאירות, למגע לבבי
ולסוד הדיבור עם אדם שמבין
נפגשנו במקרה ומאז
את משנה אותי
איך את בונה אותי
כחומר ביד היוצר
את מקרינה עליי
איך את מגינה עליי
את לי הכל ויותר
כדרכו של עולם המשכתי לבד
למדתי הרבה והחכמתי מעט
ידעתי גם צער, ספקות וכאבים
לצידם נצנצו גם אורות כוכבים
מפעם לפעם עלו מחשבות
על קושיות שנותרו נטולות מתשובות
ולפתע היה מתעורר זיכרון
של עבר בו הכל היה בר-פתרון
נפגשנו במקרה ומאז
איך את שינית אותי
איך את בנית אותי
כחומר ביד היוצר
איך את הקרנת עליי
איך את הגנת עליי
היית לי הכל ויותר
ביום ההוא מכל הימים
את רגעי הרוגע פילחו רעמים
נזעקו שאלות: מדוע? לאן?
וכל התשובות נעלמו ואינן
היכן הפנס שיאיר לי קצה שביל
שייתן לי חיבוק, שיתמוך ויכיל?
מתוך געגועיי נשקפה ידידה
ששלחה מרחוק את מגע ידה
נפגשנו במקרה ומאז
נפגשנו במקרה
כמה אהבת?
מקסים ביותר!!!! אהבתי מאד