רוב הילדים כבר עזבו מזמן, נעלמו אל הדממה
את כל השמחה לקחו איתם, נשאר כאב עמוק בתוך הנשמה
חותמת אדומה על השבילים מזכירה סתיו שעבר
כתמים שחורים על פני בתים פצועים, אי אפשר לראות דרכם את המחר
אין לאן לחזור
עץ בודד מזכיר איך בחורשה עוד עשינו מסיבה
אינספור עלים שרופים מתעופפים, מכסים שדה חרוך בלי אהבה
שקט מדומה כמו בגינה שגדלים בה רק קוצים
איך אפשר לחזור אל השלוה אחרי שכל הבלונים מתפוצצים
אין לאן לחזור
ברכות של אנשים שמתפכחים, כל הלבבות פתוחים
החושך והאור לא מתווכחים, לאט לאט לומדים להיות כמו אחים
ילדים צוחקים ומחייכים , רצים אל חיק ההורים
לאן שלא הולכים רואים אותם, שבים אל השדות, חוזרים אל הבתים
יש לאן לחזור
כמה אהבת?