רוב הילדים כבר עזבו מזמן, נעלמו אל הדממה
את כל השמחה לקחו איתם, נשאר כאב עמוק בתוך הנשמה
חותמת אדומה על השבילים, מזכירה סתיו שעבר
כתמים שחורים על פני בתים פצועים, אי אפשר לראות דרכם את המחר
אין לאן לחזור כבר
עץ בודד מזכיר איך בחורשה עוד עשינו מסיבה
אינספור עלים שרופים מתעופפים, מכסים שדה חרוך בלי אהבה
שקט מדומה כמו בגינה שגדלים בה רק קוצים
איך אפשר לחזור אל השלוה אחרי שכל הבלונים מתפוצצים?
אין לאן לחזור כבר אין לאן
ברכות של מנהיגים שמתפכחים, פתאום הלבבות פתוחים
החושך והאור לא מתווכחים, לאט לאט לומדים לחיות כמו אחים
ילדים צוחקים ומחייכים , משחקים עם ההורים
לאן שלא הולכים רואים אותם, שבים אל השדות, חוזרים אל הבתים
יש למה לחזור כאן יש לאן
רוב הילדים כבר חזרו לכאן
כמה אהבת?