"לשבור את השתיקה" נכתב בהשראת סבי זכרונו לברכה, שמדי יום שישי במשך עשרות שנים,
היה נוסע לבית הקברות ומתאבל על בתו (דודתי שלא הכרתי) שנהרגה במהלך שרותה הצבאי (בנר שלישי של חנוכה).
לפי מה שסיפרו לי, דודתי, כנערה צעירה, הפרה את מרותו והתגייסה לצבא למרות שהוא התנגד בתוקף ומרוב כעס, הפסיק לדבר איתה במשך כשנה עד היום בו נהרגה.
בבקשה אל תכפו על ילדים את רצונכם, תנו להם ללכת בעקבות ליבם,
אם יש חלום שהם מאמינים בו, תהיו להם מסגרת תומכת.
בדרך כלל ככה גדלים אנשים מאושרים.
כמה אהבת?