פילוסופי

והם בעלי מיליארד פרצופים.
ואיך נשמה אחת?
והם כופים דעותיהם על אחרים.

אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים

אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר

קצה חלום נגע בזמן
מישהו שאל לאן
אי אתה הולך, ילד קטן

העץ עומד במקומו
מתי תבוא כבר רוח סתיו
ותשיל את מעילו

לפעמים כשאדם מתאהב,
לפעמים נשבר לו הלב
ותמיד בלי כל הרגשה,
הוא מוצא אהבה חדשה

כשהרוח לא נושבת
קרן אור קטנה
יוצאת לעולמה

אולי הגורל עוד לא נחרץ
זה מסוכן, אני דואג
רק עוד קצת, שלא ניפרד

בין אהבה לשנאה
הם תמיד מפסידים
בין הרוח לחומר
הם תמיד נקרעים

איך אני אמור לחיות בלי דאגות
מתוקף גורלי כבן אדם

את הקמטים שבלב
עוד לא רואים על הפנים

בשעות קשות נותן את נשמתו
בתפילה קטנה מנציח את דרכו
אבל בסוף כשגם תגיע שעתו
מי יתפלל בשבילו?

אתה שואל את עצמך איפה אלוהים
האם יש בכלל טעם לחיים

ואז עוד גל מגיע
מפליא כל פעם מחדש
שוטף אותי לרגע
ומותיר אותי נקי

אדם אינו יכול להיות לבדו
בסוף השקט מתחלף בפחד

אך בכל זאת אני
מחפש בלי לחדול
ואיני יודע על שום מה

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

בכל עולם יש אדם
בכל אדם יש עולם

כמו שני חופים
אחד נמצא בשפל
השני טובע בגאות
כשמתנתק החבל