שירים מולחנים

כשחיוך שלך יחזור
להפציע ולזהור
כשמבט שלך יחדור
את חומות הצער והשחור

ילדים עפים
ילדים לא פוחדים

בואי, הוא קורא בקול
לך, היא רוצה ליפול
אוי איזה אסון גדול
כן, הם נועדו לסבול

עומד כאב
חוסם את הדרך
אל הלב

לא אכפת לי מהעולם בחוץ
גיליתי עולם שלם בפנים
שם יש שמש אמיתית
שם אין כלל עננים

אולי נוציא מהארון
כל רגש שהלך לישון
ולא הפך לזיכרון

אין זמן לאהוב
אין זמן גם לכתוב

למרות שהיא כמו סם ממכרת
את שמה לעולם אינה אומרת

מן המקורות

היתה שנאה אך ניצני האהבה
נרמסו בדרכם אל הפריחה

דבר אחד השארתי מעצמי
איך הייתי כאן
ולא הייתי אני

הרצח כבר שיגרה
חלק מהחיים
איך עם קדוש
הופך לעם של פושעים

לא כדאי לך לנסות
זה מסוכן, משחק באדם
גורם לאובדן השליטה

תן לעולם לפרוח היום
לשמחה לשלוט בכל מקום

יש מקום שקוראים לו בית
והוא נמצא כאן בליבי

אהבה לא הולכת רחוק
אין בה צער או טיפה של צחוק
אך למרות שבא, לא אתן לך לחמוק

אתה היית השונא
אני הייתי האוהב

ליטפנו את ראשנו,
אמרנו לילה טוב
הלילה הסיוט קרה
פה אצלנו ברחוב

אני רציתי לאהוב
אתם גרמתם לי לשנוא
ולחשוב שהכל זה לבכות ולסבול

קצת מפה, קצת לשם
זה לא יקרה

ואז עוד גל מגיע
מפליא כל פעם מחדש
שוטף אותי לרגע
ומותיר אותי נקי

הזמן לא נגע בגיל שירייך
אבל בי הוא נגע
והותיר צריבה עמוקה

דף חדש שאני פותח
אתה את כל המקום לוקח
מצייר בו גוונים מיוחדים

מה לעשות
לבכות זה מיותר
עדיף לדחות זאת למחר

אדם אינו יכול להיות לבדו
בסוף השקט מתחלף בפחד

אך בכל זאת אני
מחפש בלי לחדול
ואיני יודע על שום מה

אפילו אם אתה רחוק
עולה בי שוב הצחוק
כאילו שאתה מביט בי בעינים

מחייה את השממה
בתוך הנשמה
של אמא אדמה

יד קטנה,
אבל יש בה נשמה
אין בה כוח,
אבל יש בה אהבה

בשתיקה נאמרו המילים
חלומות צריך להגשים

ועכשיו זה הזמן לעשות אהבה
עם עצמי, עם כולם
ואולי גם איתך

משהו בתוכי נשבר
תמיד חיממתי את עצמי
מתי יחממו אותי

תדע, אף פעם לא מאוחר,
אפשר עוד להשתנות
זה יקח הרבה זמן,אבל בסוף,
תהיה מה שרצית להיות

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

כשאבא גדול, להחזיק לא יכול
את כל המשפחה
אמא קטנה, האם את מוכרחה?

לבד עכשיו,
מול הפסנתר מוציא את רגשותיו
והצלילים ממיסים את הקשיחות

עוד מעט תעשה בי חסד
תחכה ללילה שירד

אין טעם לנסות להילחם
בסוף נחזור להתחלה
תמיד הכי בטוח בשורה האחרונה

חשבת שתהיה חזק
כמו אבן מבפנים
האם טוב לך עכשיו
לדבר אל אבנים?

וזה גם בשבילי
איתך אני מגרד את השאריות
מהילדות שלי

בשבילי את כמו מים, כמו ים
פשוט בלעדיך לא קיים
אלך אחריך לכל מקום בעולם
לא אכפת לי לאן

בכל עולם יש אדם
בכל אדם יש עולם

אתה שואל שאלות יותר מדי מסובכות
אתה חושב מחשבות יותר מדי עמוקות
אתה הופך את החיים להר של לחצים

אל הרוח, אל הים
אל הקסם בעולם
אל השקט, האמת
התחושה שיש לאן לצאת

פרחים זה אהבה
אמר לי פעם איש חכם.
תיקנה אותו האם:
פרחים?! זה דם.

אל תגלי לי את כל הדברים
שאת עוד מחפשת
יש לפעמים רגשות שכדאי להסתיר

את סם החיים בדמי
את המיתר בקולי
פורטת על לבבי

חיכיתי הרבה זמן,
הזמן לא מחכה לי
חייב לרוץ קדימה,
ללכת עד הסוף

שאלה של זהות,
תראו לי את הדרך
איך לחזור אל המציאות

תרחיק את הפחדים
שבגופך שולטים
כל כך הרבה ימים

אם הדלת לא נפתחת,
אין הרבה דברים לראות
אם אנחנו לא ביחד,
איך נוכל עוד לגלות

כמו ציפור שתעתה
חוזרת אל הקן
תמצאי גם בתוכך
את הכוח לתקן

בעקבות המילים

כיביתי את האור
שלא יראו

וכשהעט מתחיל לכתוב,
והראש מפסיק לחשוב
אז שיר קטן מדף לבן זורם ולא בורח

גם כשאתה צוחק שם עם כולם
גם כאשר הפחד נעלם
גם כשאתה רגוע מול הים
ואפילו במיטה שלך נרדם

גרון יקר, גרון עמוק
אולי הגיע זמן לשתוק

איך אני עכשיו הולך
ואת ישנה בחדרך
אף אחד לא לצידך

אתה לוקח אותי לעולמות רחוקים
הופך את הסיוטים לחלומות מתוקים
מגלה מחדש משמעות לחיים

לא יפגעו בך קנאים
אתה כבר עטוף
ברוח אלוהים

אתה קיים ולא קיים
אתה הולך ונעלם
עדיף מסתם לשבת מול הים

כמו שני חופים
אחד נמצא בשפל
השני טובע בגאות
כשמתנתק החבל

את עומדת רחוקה
עומדת שם ומחכה
אהובך כבר לא יבוא הלילה

שגורם לי עכשיו
להרגיש כמעט כמו בשמים
ובחלום נעבור כל היום
מעל העולם עם כנפיים

יכולה להגיד, יכולה גם לצעוק,
עלולה להפסיד, אז בחרת בלשתוק

אי אפשר להרוג מכונה
ממילא היא כבר מתה מבפנים
מאוחר מדי לצרוח

ניצנים ירוקים רק החלו לצמוח
ואת ואני ביניהם מטיילים
גם נגד הרוח מרגיש נוח
כשיש לי תמיכה בין השבילים

איך הדברים נעלמו כמו היו ואינם
איך את ואני שני שוטים שולטים בעולם

כבר לילות רבים עברו
ולא הגיע שום סימן ממך
געגועים שנערמו
תגידו לי לאן אני הולך

קטע בעיבוד אלקטרוני,
אינסטרומנטלי

עצוב לי
וקר לי
קשה לי לדעת
קשה לי לגעת