אוצר השירים של אבירם
עוד פרחים ינבלו, עוד דמים ישפכו כוכבים יזרחו כמו תמיד
יונה קטנה ומסכנה, ישבה לה על חוט חשמל ופתאום בשניה הגיע רגע הגורל
אין לאן לברוח, ואין לאן לצאת לא יודע שקר ולא את האמת
העץ עומד במקומו מתי תבוא כבר רוח סתיו ותשיל את מעילו
לפעמים כשאדם מתאהב, לפעמים נשבר לו הלב ותמיד בלי כל הרגשה, הוא מוצא אהבה חדשה
כשהרוח לא נושבת קרן אור קטנה יוצאת לעולמה
לטבוע בים של פרחים וצבעים לחיות את היום בין דמיונות ושירים
בא לי לכתוב שיר שמח, שיר פשוט תמים בלי משמעות שסוחט איזה חיוך
געגוע אל הזמן הנכסף, עת עמד על הבמה כל הברה היא הקדשה, רק לך מיוחדת במינה
הזמן כמו כיף, נגמר מהר עוד שניה לא נהיה יותר
כמו הפרחים גם חבריי נובלים עם תחילת הקיץ הכל נגמר לבד היום לבד מחר
פוחד אפילו לנסות מתגעגע לתקופות הטובות
אולי הגורל עוד לא נחרץ זה מסוכן, אני דואג רק עוד קצת, שלא ניפרד
שעת בין ערביים, שעת השקיעה לתוך הזיה
לאן שלא אלך, עינייך לאן שלא אפנה, עינייך
כמו אדם וכמו חווה מחזיקה אותם האהבה
אפילו יש לה שתי עיניים, אופליה רגילה כל כך
אתה זיכרון נצחי, כי איך אוכל לשכוח לילה שבסופו התחלתי לפרוח
לומר לך כמה אני אוהב אותך אבל את רק עפה רחוק כל כך
רוצה אמון, רוצה שלוה, מכל כיוון תהיה שווה
נתתם לי הרבה תקווה נתתם לי הרבה אהבה, ועכשיו אני מקבל מכה
בין אהבה לשנאה הם תמיד מפסידים בין הרוח לחומר הם תמיד נקרעים
איך אתמול במסיבה הפכת אותי ללהבה לבבות רבים חיממת, רק ליבי נשרף מאהבה
את שלושת המילים אז יכולנו עכשיו להיות מאושרים
גם אם תקרא לי וגם אם תשיר לי לא אשוב כי אתה כבר לא חשוב
אם תבוא אהבה שתבוא בעצמה בינתיים שנינו יחד נהנה מהשקיעה
אין לה אהבה, אז איך היא שיכורה מריח אדמה
אין מיצוי ,חסר מגע שייתן לי גיבוי אולי יוביל לשינוי יסיר את העינוי
יש עוד שירים שרציתי לכתוב אולי תמצאי שיר אחד ברחוב השיר הוא ליבי והשיר הוא רטוב
בלי עוד תשובות כבר אין תקווה בגדתי מרצוני באהבה לרקוד במחשבות כמו פרפר חופשי בלי רגש אנושי
איך אני אמור לחיות בלי דאגות מתוקף גורלי כבן אדם
לשרוף את רוב הזכרונות הכואבים להדליק שוב את הנר לכמה אוהבים
הסוף פה ידוע מראש, אלוהים הוא בפנים
גם את כל הפחד וגם את האהבה אצלי מנצחת הקנאה
יש סיכוי ויש שינוי, שר זמר כבר אלף פעם אז תסביר לי איך השיר, נשמע אותו דבר כל פעם
את הקמטים שבלב עוד לא רואים על הפנים
כל פרח קט מושך אותך מי קטפה את הפרח שלך?
זה לא אותו ים זו לא אותה שמש זה לא אותו זמן
בשעות קשות נותן את נשמתו בתפילה קטנה מנציח את דרכו אבל בסוף כשגם תגיע שעתו מי יתפלל בשבילו?
אני חושב עליך קטנטונת איך נולדת וכבר את יפה החיוך שלך גורם אצלי לרגש שנקרא בליבי אהבה
עם הזמן יבוא הכוח אין לי שום מושג איך להמשיך אני שומע ויודע עדיין לא מבין
טיפות זיוף נוטפות מכל פינה גשם של צביעות ניתך עם כל מילה מבול של אדישות מציף את הסביבה
אולי אם אמצא לי מקום רוצה להפסיק לחלום אני קורא לך לבוא לשם
יש הכל אבל חסר, המעט שהוא הרבה
זה לא משחק בפעם אחת, ברגע, הפה לא יצחק
יותר מכל, כואב לי משהו אחר אבל על הכאב הזה אפילו כאן אני פוחד לדבר
הם באו באמצע הרחוב, רחוב שלא נגמר כאן אתה כבר לא נשאר
אם את פה, אם את שם רק תתני לי עוד סימן
שלא נתתי לך את הכוח כשקראת לי לבוא היית שלי וגם היית שלו
והבוקר אני קם, רואה לי את הים ושר רק לעצמי מול השמש
מה יביא איתך הלילה? בטח לא יביא פתרון
בעיניים יש כוכב, שזורח רק כשמסתכלים עליו בעיקר אם זו השמש שמדליקה אותו כל יום במבטה
שנלחם בכל הכוח ועכשיו הוא נובל על כל ישראל
איך מילה אחת מפרידה בין אהבה לשנאה
אני נשאר אותו דבר זו את שבוחרת לשנות
זה רק me and you ששרים ת'בודי-בו
לא יודע מי אני ואיפה תמצאי אותי בטח לא עם הרגלים על הקרקע
גל מתנפץ לו על הסלע והוא מביא איתו הרבה דגים הרבה צדפים, הרבה תקווה
אתה שואל את עצמך איפה אלוהים האם יש בכלל טעם לחיים
זה בכלל לא משנה לי אני אמשיך להאבק כל מכה אותי רק תחזק
אז תקשיב לציפורים, תנגן כמה צלילים יש עולם שצריך להבין
קוטפים אותך פרח ואת רק מצמיחה שדה שלם של אהבה
כשתועים, אמצא אותך כשבוכים, חיוך שלך
כלי נגישות
