טקסט של אחרים

והם בעלי מיליארד פרצופים.
ואיך נשמה אחת?
והם כופים דעותיהם על אחרים.

היתה לי פעם בת, בת כהדס
כתכלת השמיים צבעי עינייה
לוורדי גינתנו דומים פניה

מתגעגע
אם הוא אומר הוא בטח יודע.
הוא רוצה את קירבתך
הוא דבק בנישמתך.

שומעת אותו משתלט על עצמי
וקורא לעצור, להקשיב אל תוכי

אחדות, ניצחון , תקווה,
מילים יפות של גאווה
מתוך הלב נמצא את האהבה

החוזק בך קיים
לכי בדרך שלך
את יכולה לכבוש כל פסגה

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
וְהוּא נִשָּׂא לוֹ בַּצְלִילִים
יָמִים, שָׁנִים, נִשָּׂא לְעוֹלָמִים.       

את משנה אותי
איך את בונה אותי
כחומר ביד היוצר

אז עָנָן מִתְעַטֵּשׁ ובַּדֶּרֶךְ פּוֹגֵשׁ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָה הוּא אוֹמֵר שֶׁ…

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה
חָיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים

בְּמִשְׂחָק עִם עֲנֶנֶת פִּתְאוֹם נֶעֱלֶמֶת
וַאֲנִי מְאוּכְזֶבֶת כָּל כָּךְ עֲצוּבָה!
אֲנִי וְהַשֶּׁמֶשׁ מִשְׂחָק מַחְבּוֹאִים
אֲנִי מְתוּסְכֶּלֶת, אוֹתָהּ לֹא מוֹצְאִים.

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר

מן המקורות

המלאכים בוכים
בדמעות כמו כוכבים
על פניהם מתגלגלים
ואז נופלים

עוד פרחים ינבלו,
עוד דמים ישפכו
כוכבים יזרחו
כמו תמיד

אפילו יש לה שתי עיניים,
אופליה רגילה כל כך

את שלושת המילים
אז יכולנו עכשיו להיות מאושרים

גם אם תקרא לי
וגם אם תשיר לי
לא אשוב
כי אתה כבר לא חשוב

אם תבוא אהבה שתבוא בעצמה
בינתיים שנינו יחד נהנה מהשקיעה

אין מיצוי ,חסר מגע שייתן לי גיבוי
אולי יוביל לשינוי יסיר את העינוי

בלי עוד תשובות כבר אין תקווה
בגדתי מרצוני באהבה
לרקוד במחשבות כמו פרפר חופשי
בלי רגש אנושי

כשחיוך שלך יחזור
להפציע ולזהור
כשמבט שלך יחדור
את חומות הצער והשחור

מן המקורות

אך בכל זאת אני
מחפש בלי לחדול
ואיני יודע על שום מה