כאב

לטוב הלב, לא לכאב,
חבר שבא ולא עוזב
לרגש שנוגע ולרגע מתקרב

עם הזמן יבוא הכוח
אין לי שום מושג איך להמשיך
אני שומע ויודע
עדיין לא מבין

פרחים זה אהבה
אמר לי פעם איש חכם.
תיקנה אותו האם:
פרחים?! פרחים, זה דם.

עד שלא נדע שוב קרן אור שתסנוור
לא נוכל מהחלום הרע להתעורר

חשבת שתהיה חזק
כמו אבן מבפנים
האם טוב לך עכשיו
לדבר אל אבנים?

אני רציתי לאהוב
אתם גרמתם לי לשנוא
ולחשוב שהכל זה לבכות ולסבול

ער כל הלילה,
בא לי לצרוח:
תפסיקו ת'מסיבה!

הכל נוצץ עכשיו בחוץ
בפנים הפתיל בוער
דקה על סף פיצוץ

אין טעם לנסות להילחם
בסוף נחזור להתחלה
תמיד הכי בטוח בשורה האחרונה

בשתיקה נאמרו המילים
חלומות צריך להגשים

אני נשאר אותו דבר
זו את שבוחרת לשנות

זה לא משחק
בפעם אחת, ברגע,
הפה לא יצחק

ליטפנו את ראשנו,
אמרנו לילה טוב
הלילה הסיוט קרה
פה אצלנו ברחוב

איך מילה אחת מפרידה
בין אהבה לשנאה

אי אפשר להרוג מכונה
ממילא היא כבר מתה מבפנים
מאוחר מדי לצרוח

קוטפים אותך פרח
ואת רק מצמיחה
שדה שלם של אהבה

והבוקר אני קם,
רואה לי את הים
ושר רק לעצמי מול השמש

אתה זיכרון נצחי,
כי איך אוכל לשכוח
לילה שבסופו התחלתי לפרוח

יותר מכל, כואב לי משהו אחר
אבל על הכאב הזה
אפילו כאן אני פוחד לדבר

וזה גם בשבילי
איתך אני מגרד את השאריות
מהילדות שלי

זה לא אותו ים
זו לא אותה שמש
זה לא אותו זמן

טיפות זיוף נוטפות מכל פינה
גשם של צביעות ניתך עם כל מילה
מבול של אדישות מציף את הסביבה

נתתם לי הרבה תקווה
נתתם לי הרבה אהבה,
ועכשיו אני מקבל מכה

ילדים עפים
ילדים לא פוחדים