שירים מולחנים

זה הניצוץ שיחבר,
ביני בינך ובין אחר

לטוב הלב, לא לכאב,
חבר שבא ולא עוזב
לרגש שנוגע ולרגע מתקרב

זמן להתחיל את היום
זמן להפסיק ולחלום
זמן להחזיר את התום

ואם לא נתעורר,
לאן בסוף נגיע
אם שוב נוותר,
יהיה כבר מאוחר

אל תגלי לי את כל הדברים
שאת עוד מחפשת
יש שם בפנים רגשות שכדאי להסתיר

עם הזמן יבוא הכוח
אין לי שום מושג איך להמשיך
אני שומע ויודע
עדיין לא מבין

עפים וצפים בתוך החדר
עושים אהבה, לא כמו היתר
מושכים את הזמן, בלי לדעת לאן

אושר הוא כאן
בכל רגע קטן
בכל מה שיש

אני מלקט מילים, מלקט צלילים
מלקט קוים של אור מאנשים
אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

בלי מחשבות רעות
בלי אמונות תפלות
אין שד מעבר לפינה

עוד שאיפה אחת
עוד נשיפה אחת
אני נושם

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

מתכסה עלי שלכת
זכרונות עונה אחרת
רק רגע קר מכל זה נשאר

פקח עיניים מסביבך
יש עולם שלם בך
אל תדאג הכל יהיה בסדר

אבי שבשמיים
שלח ידיים
לאבי שבאדמה

כל כך הרבה דברים לרשום
היד פתאום רועדת,
עומדת במקום

החוזק בך קיים
לכי בדרך שלך
את יכולה לכבוש כל פסגה

אבל עוד רגע יפרחו כלניות
בכל פינה יתחדשו המנגינות

פרחים זה אהבה
אמר לי פעם איש חכם.
תיקנה אותו האם:
פרחים?! פרחים, זה דם.

כמו ציפור שתעתה
חוזרת אל הקן
תמצאי גם בתוכך
את הכוח לתקן

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר

עד שלא נדע שוב קרן אור שתסנוור
לא נוכל מהחלום הרע להתעורר

עוצמת עיניים
פורשת כנפיים
רוקמת עוד שיר נסתר

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים

יש מקום שקוראים לו בית
והוא נמצא כאן בליבי

הכל נוצץ עכשיו בחוץ
בפנים הפתיל בוער
דקה על סף פיצוץ

חשבת שתהיה חזק
כמו אבן מבפנים
האם טוב לך עכשיו
לדבר אל אבנים?

אתה שואל שאלות יותר מדי מסובכות
אתה חושב מחשבות יותר מדי עמוקות
אתה הופך את החיים להר של לחצים

תרחיק את הפחדים
שבגופך שולטים
כל כך הרבה ימים

ער כל הלילה,
בא לי לצרוח:
תפסיקו ת'מסיבה!

ושוב אותו השיר,
לשנינו הוא נועד
לא נוכל לשיר אותו לבד

עם מתנת האור
הביתה לחזור
תודה על כל ברכה
כעת זמן מנוחה

מחייה את השממה
בתוך הנשמה
של אמא אדמה

גשם, שמש, רוח, רגש
גשר לאדמה
גשר לנשמה

הללויה לאדמה,
הללויה לנשמה
הללויה למילים, למנגינה

אני רציתי לאהוב
אתם גרמתם לי לשנוא
ולחשוב שהכל זה לבכות ולסבול

כל הזמן רצות לי מחשבות בראש
כמו רעל הן זורמות אל תוך הדם
משתקות אותי אולי גם מעוותות
את הסיבוב הקר של העולם

וכשהעט מתחיל לכתוב,
והראש מפסיק לחשוב
אז שיר קטן מדף לבן זורם ולא בורח

אתה קיים ולא קיים
אתה הולך ונעלם
עדיף מסתם לשבת מול הים

גרון יקר, גרון עמוק
אולי הגיע זמן לשתוק
דיברת כבר יותר מדי
איך לא חשבת עד מתי

לא יפגעו בך קנאים
אתה כבר עטוף
ברוח אלוהים

כשאבא גדול, להחזיק לא יכול
את כל המשפחה
אמא קטנה, האם את מוכרחה?

כשחיוך שלך יחזור
להפציע ולזהור
כשמבט שלך יחדור
את חומות הצער והשחור

מן המקורות

מן המקורות

אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם