שירים מולחנים

אושר הוא כאן
בכל רגע קטן
בכל מה שיש

עוד שאיפה אחת
עוד נשיפה אחת
אני נושם

אני מלקט פרחים ואוסף חיוכים
מגלה רגעי שלווה בין רעשים

לטוב הלב, לא לכאב,
חבר שבא ולא עוזב
לרגש שנוגע ולרגע מתקרב

משהו בפנים משתנה
רגע נכנס ויוצא
מי מסתכל על עצמי
אני בורח

מתכסה עלי שלכת
זכרונות עונה אחרת
רק רגע קר מכל זה נשאר

בינתיים זה מוזר איך הסיפור נשמע מוכר
ואין מסך לבן של אור שיעלים את השחור

זה הניצוץ שיחבר,
ביני, בינך ובין אחר

עפים וצפים בתוך החדר
עושים אהבה, לא כמו היתר
מושכים את הזמן, בלי לדעת לאן

צער פוגש מבפנים
עצב חשוף יותר מדי

ואם לא נתעורר,
לאן בסוף נגיע
אם שוב נוותר,
יהיה כבר מאוחר

פקח עיניים מסביבך
יש עולם שלם בך
אל תדאג הכל יהיה בסדר

גם אם תטריפי שוב את דעתי
אכעס ואסלח ואשא תפילתי
עם נס התקווה בידי אוסיף לנוע

לגן עדן בתוך הגיהנום
אל יד מושטת באמצע שומקום

עם מה שיש לי, אני הולך.
את מה שאין בי, אני חותך
לא בא בכוח לא בא בגלל
אני בחרתי פשוט זה קל.

והם בעלי מיליארד פרצופים.
ואיך נשמה אחת?
והם כופים דעותיהם על אחרים.

היתה לי פעם בת, בת כהדס
כתכלת השמיים צבעי עינייה
לוורדי גינתנו דומים פניה

שלא אוכל לבחור, שלא אוכל לברוח
מסופת הרגשות שבאה מעמוק
שואבת את הכוח

בלי מחשבות רעות
בלי אמונות תפלות
אין שד מעבר לפינה

כתמים שחורים על פני בתים פצועים,
אי אפשר לראות דרכם את המחר

עד שלא נדע שוב קרן אור שתסנוור
לא נוכל מהחלום הרע להתעורר

אָז אֵיפֹה הֶחָזוֹן הַזֶּה
הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק
כְּשֶׁאָדָם לְאָדָם זְאֵב
וּבֵינֵנוּ נְהָרוֹת שֶׁל כְּאֵב

כל כך הרבה דברים לרשום
היד פתאום רועדת,
עומדת במקום

איך אני אמור לחיות בלי דאגות
מתוקף גורלי כבן אדם

אבל עוד רגע יפרחו כלניות
בכל פינה יתחדשו המנגינות

אבי שבשמיים
שלח ידיים
לאבי שבאדמה

שומעת אותו משתלט על עצמי
וקורא לעצור, להקשיב אל תוכי

אז מה אם חלפו כבר כל השנים
אפשר שוב להיות לרגע קטנים

גשם, שמש, רוח, רגש
גשר לאדמה
גשר לנשמה

עוצמת עיניים
פורשת כנפיים
רוקמת עוד שיר נסתר

החוזק בך קיים
לכי בדרך שלך
את יכולה לכבוש כל פסגה

אחדות, ניצחון , תקווה,
מילים יפות של גאווה
מתוך הלב נמצא את האהבה

מתגעגע
אם הוא אומר הוא בטח יודע.
הוא רוצה את קירבתך
הוא דבק בנישמתך.

עם מתנת האור
הביתה לחזור
תודה על כל ברכה
כעת זמן מנוחה

זמן להתחיל את היום
זמן להפסיק ולחלום
זמן להחזיר את התום

יָדָיו עַל הַקְּלִידִים
וְהוּא נִשָּׂא לוֹ בַּצְלִילִים
יָמִים, שָׁנִים, נִשָּׂא לְעוֹלָמִים.       

אם לא לישון כמו בנאדם,
לפחות מלאכים נינוחים
יש להם זמן לעצמם

עם הזמן יבוא הכוח
אין לי שום מושג איך להמשיך
אני שומע ויודע
עדיין לא מבין

את משנה אותי
איך את בונה אותי
כחומר ביד היוצר

אז עָנָן מִתְעַטֵּשׁ ובַּדֶּרֶךְ פּוֹגֵשׁ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָה הוּא אוֹמֵר שֶׁ…

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה
חָיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים

בְּמִשְׂחָק עִם עֲנֶנֶת פִּתְאוֹם נֶעֱלֶמֶת
וַאֲנִי מְאוּכְזֶבֶת כָּל כָּךְ עֲצוּבָה!
אֲנִי וְהַשֶּׁמֶשׁ מִשְׂחָק מַחְבּוֹאִים
אֲנִי מְתוּסְכֶּלֶת, אוֹתָהּ לֹא מוֹצְאִים.

בשביל מודעה בעיתון
בשביל תמונת הניצחון

הכל נוצץ עכשיו בחוץ
בפנים הפתיל בוער
דקה על סף פיצוץ

ער כל הלילה,
בא לי לצרוח:
תפסיקו ת'מסיבה!

הללויה לאדמה,
הללויה לנשמה
הללויה למילים, למנגינה

ציפורים על הסולם
בואי נרקוד כאן בשניים
ונשכח את העולם

מאחורי החלום שנגמר
יש חדוות זכרון של מקום מאושר
לרגע שוב איתי

הכסף לא מושך אותי
נייר לא ישלוט לי בחיי
אני תמים יותר מדי

וְאַחֲרֵי שֶׁחָצָה הָאָדָם אֶת הַיָּם
וְהִגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי, הַמּוּאָר
כְּלוּם כְּבָר לֹא יִהְיֶה בּוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר

מן המקורות

עיר עם שדה וניר
כבר יש לה שיר

את מי את מחפשת,
למה אין לי קצת שקט

לא רוצה עוד יותר
מכאן אני מוותר

למה אין לו בית חם?
ליבו פועם רק כשנרדם

שרק הולכת וגדלה
בסוף היא אוכלת
את מי שקיבל אותה

לילה, אחת ארבעים וחמש
פותחת את ארנק העור
וסופרת את ה- cash

אם הייתי צפרדע,
את העכביש הייתי זולל
מחיה לנסיך שרק קליפתו
היוותה את ההבדל

בכל פעם שידך נוגעת
לחיבוק או לסטירה
את כאבי את לא שומעת
את מצבי את לא מבינה

מנסה מחדש להשלים לי עולם
שלא מתפרק מיד כשנוגעים

האם אתה אוהב אותי,
היא לא פונה אלי
תגיד לה כן, תגיד לה לא,
אבל לא אולי

אי אפשר מראש לתכנן
מה יקרה בדיוק בינינו
העתיד אינו צפוי,
מלא בהפתעות לשנינו

המלאכים בוכים
בדמעות כמו כוכבים
על פניהם מתגלגלים
ואז נופלים

החום הוא כבד,
ואני מתפשט
הולך לקפוץ לתוכך
ולחתור שם בכיף

קצה חלום נגע בזמן
מישהו שאל לאן
אי אתה הולך, ילד קטן

אין לאן לברוח,
ואין לאן לצאת
לא יודע שקר
ולא את האמת

הרוח שלי ריקה
רק עצב עוטף אותה
הנפש קבעה שתיקה
רק להם מחכה